Quantcast
Channel: שרונה יוצאת מהארון - בלוג לא קונבנציונאלי
Viewing all 338 articles
Browse latest View live
↧

מה לבשתי בשבוע הראשון של החורף

December 14, 2013, 10:00 pm
$
0
0

זוכרים כשהיינו צעירים, לפני כמעט שבועיים זה היה, ואני אמרתי שאני רוצה ללבוש בגדים חמים ושטיפשי כאן? אז עכשיו אני לובשת בגדים חמים והרבה מהם, אחד על גבי השני. מאחר והכבלים הפסיקו לעבוד ביום חמישי בערב (ועכשיו צהרי שבת) והטכנאי של ייס עוד לא הגיע, אני נאלצת להעסיק את עצמי במשימות הדורשות הזזת גוף ממשית כגון סידור הארון לחורף, סידור חדש השינה, שטיפת כלים (במים חמים), תלית כביסה (בסלון) וכולי. מאחר ונמאס לי, החלטתי לקחת הפסקה קצרה ולהראות לכם מה לבשתי בשבוע הקר הראשון האמיתי של החורף.

תלבושת לעבודה ולאירוע בלוגרים
חולצה מסטודיו פרקטיק
ג'ינס של טליה
מוקסינים מפריימרק
ענק מאיביי


תלבושת לשישי סוער בקניון עם חברה
מעיל מאיה נגרי
חולצת דב מאסוס
טוניקה של Bknit
צמודונים מנקסט
מגפים מזמש


אני חושבת שהוכחתי את קיומה של קללת התספורת השניהששלי גרוס תמיד כותבת עליה. התספורת הקצרה הראשונה היתה מחמיאה ויפה בהרבה מזו והפעם הגזמתי ובגדול, גם עם הירוק וגם עם האורך. אחרי התלבטות של שבוע החלטתי לגדל אותה במקום לחזור לניסים שיקצר ויסדר. אני מניחה שתוך חודש היא כבר תראה אחרת לגמרי.

ועכשיו, מספיק קשקשנו. הטכנאי של ייס מאחר בכמעט שעה ואני צריכה ללכת לחכות לו מאחורי הדלת עם נבוט. מעטים הדברים שהופכים אותי למטורפת רצחנית כמו 48 שעות בלי טלוויזיה (יעיד מי שבילה את יום כיפור בחברתי) ואני באמת על הקצה. תהיו בריאים ושבוע חמים ונעים לכולם!

↧
Search

פינוק לקוראים - ספרי החדש "מי זו גניה?" בפרסום ראשון

December 17, 2013, 1:57 am
$
0
0

מי זו גניה?

בעמק אחד בין גבעות והרים
היה כפר נחמד של נשים וגברים
בכפר היו רפת, מרכול ורופא
בית ספר, קולנוע וגם בית קפה

הגברים של הכפר עבדו בשדה
חלקם גם בעיר (למשל הרופא)
קשה לעבוד אדמה, זה ידוע
כל שעות החמה כל ימות השבוע

כולם את כולם בכפר מצוין מכירים
בכל הבתים ואת כל הדיירים
בבית אדום גרה האלמנה נוגה
מלמדת נשים וילדות סטפס ויוגה

בקצה רחוב רבין גרים שמול ומיטל
עם בנם אביתר ובתם חמוטל
לידם הרופא הקשיש, דר' דב
הוא יילד בשנותיו כל אישה ברחוב

ליד בית הספר גרה אירה עם חייש
היא אופה לקפה עוגות קרם וגם שיש.
בקפה נוהגות לבקר הנשים
לבלות קצת ביחד על צמד קישים

יום אחד, בקפה על כוס מים וקיש
נושא חדש לשיחה את החבר'ה הרעיש
ראיתם? שמעתם? מישהו הרגיש?
מי שכרה את הבית ליד קצה הכביש?

אישה די שמנה עם בגדים משונים
שגרה לבד שם, עם סוס ושפנים
כל בוקר יוצאת ונוסעת לעיר
שמעתם? ראיתם? אולי מישהו מכיר?

זו גניה! צעק דויד
קראתי בשלט
תלוי שמה שלט
עם השם, על הדלת

מי זו גניה? דרשו כולם אז לדעת
אישה מוזרה, היא נראית משוגעת
מה, היא גרה לבד? לא אוהבת גברים?
ראיתי שיש לה בתי שחי שעירים

מה עשינו שמגיע לנו שתגור לידינו?
צריך להרחיק ממנה את ילדינו
שלא תכניס להם לראש רעיונות מטופשים
בטח בלילה היא מארחת נשים

החליטו החברה ללכת לבית
לדפוק על הדלת ולבדוק מי זו גניה
פתחה גניה ת'דלת וכולה הפתעה
כל הכפר פה בדלת? מי מת? מה קרה?

אמרו לה את לא מתאימה לכפר
לכי לעיר, או סעי לברלין
נשים כמוך? לא פה בשכונה
עם בית שחי שעיר וכזאתי שמנה

את מעוררת תסיסה
אנשים מדברים
אנחנו לא רוצים פה
ילדים שעירים

אמרה להם גניה, בשלווה ובנחת
מה שמתאים לכם או לא מענין לי ת'תחת
סגרה את הדלת בפני כל הכפר
ובזה סיפורנו כמעט ונגמר.

בכפר די קטן בין שדות וכבישים
חיה ביחד חבורת אנשים
שמה לעשות, לא אוהבת נשים
לא פלא, בינינו, ששמו "כפר טפשים"
מוקדש באהבה לעדיגי, שכתבה את הטור הזה

↧
↧

תוצאות ציד הקרדיגנים הגדול ונספחים

December 21, 2013, 10:22 pm
$
0
0

התזכרו, קוראים חתיכים, איך לפני מספר ימים התייעצתי אתכם בדף הפייסבוק של השבליגבנוגע לקרדיגנים ומחסור בהם? זה מה שכתבתי:
אני מחפשת פולובר\אפודה\וסט\קרדיגן ללא שרוולים מצמר. הייתי בגאפ, זארה, רנואר, קסטרו, H&M, פוראבר בלה בלה בלה ועוד כמה חנויות ואני לא מוצאת כלום.

1. דה פאק? קר לי!
2. איפה יש?
בעקבות המלצותיכם חזרתי לסיבוב שני בקניון רמת אביב, שם מצאתי גם מצאתי אי אלו אלטרנטיבות צמריות, והנה הן לפניכם בצירוף עוד כמה דברים חדשים ונחמדים שאגרתי בטובי לצרכי תשוויץ.

ראשית, חזרתי לזארה והפעם לסניף הטוב של קניון רמת אביב. הפעם מצאתי את הקרדיגן הזה, שטוענים שהוא שחור אבל נראה לי כחול. הוא חם ונעים וגדול ועוטף וטוב. יצירת המופת שתלויה עליו היא שרשרת שקניתי בדורית שדה. מדובר בשרשרת מעור שעליה מודפסות שרשראות בזהב. אפילו גברים אמרו לי שהיא נהדרת, גברים!


קרדיגן שני, הידוע בכינויו סוף הזיכוי ברזילי, נוטה לכיוון הפרקטי מבלי להעיק. הוא פרקטי בגלל צבעו שמתאים כמעט לכל בגד, אבל לא מעיק בגלל הגב החתוך שלו. בנוסף הוא רך רך ונעים.


סריג (אחת המילות השנואות עלי בשפה העברית) של טליה, בו חשקתי מזמן והיה חסר במידתי. צבעו שמנת, יש עליו נקודות זהובות והוא רך נשי ומתוק.


בגד שאין לי מילה עבורו כי הוא לא שמלה ולא חולצאית, אבל הוא קיים ויש תמונה שמוכיחה את זה. הוא רך רך רך ותכלכל ומאיה טוענת שהוא נראה כמו פיג'מה אבל מאיה לובשת רק סטימפאנק שחור או גג אפור, אז מה היא מבינה פחח. קניתי את זה במכירת חיסול קיץ של דנה אשכנזי ואני מתכננת ללבוש אותו בשכבות, כפי שבודאי תראו בקרוב.


אגב חיסולים - לאחרונה עשיתי לי הרגל לקנות באזור החיסולים של אלביקה, כאילו זו חנות בפני עצמה. בכל חנות של אלמביקה יש איזור הנחות שנע בין 40-70 אחוזי הנחה על עונות קודמות ופריטים בודדים ואם מחטטים בו מוצאים כמעט תמיד אוצרות, כמו השמלה הזו ב-70% עם כיסים חמודים ונקודות שחבל על הזמן. אני ממליצה בחום לבדוק את הנושא, אם אתם חובבי אלמביקה שלא מעוניינים להוציא 600₪ על חולצה.


ולסיום, בושם שמאיה הביאה לי מארצות הברית של אמריקה, כי לא ניתן עדין לרכשו בישראל. החדש של אסתי לאודר, שזכה במגוון פרסים במגוון מגזינים וכולם כותבים עליו כל הזמן והחלטתי שכדאי לנסות כי הוא מתואר כעצי ואני אוהבת בשמים שהם על גבול האפטרשייב, עם ריח יבש ומורכב.

בפעם הראשונה ששמתי אותו חשבתי שנפלתי, אבל מסתבר שהוא מתפתח לאורך זמן. בהתחלה יש ריח פרחוני מתקתק משהו שהוא כמעט אבל לא יותר מדי יותר מדילטעמי. אחרי כחצי שעה, הוא מתעדן לריח יבש יותר, עצי מתובל ונשי בלי להיות מעיק ופשוט משובח. אז נכון, הריח לא מחזיק שעות ארוכות, אבל הוא דוהה לתוך ניחוח נפלא כל כך שמרחף מעלי כמו עננה קטנה של וואו כמה קשה לכתוב על בושם אבל איזה כיף למצוא אחד שאני אוהבת.


ועכשיו חברים, זמן לעבוד לפרנסתנו. שבוע טוב לכולם, שתריחו טוב ותתלבשו חם.


↧

Fat Shaming

December 23, 2013, 5:57 am
$
0
0

חברים, הרגע הקאתי את ארוחת הצהרים שלי. הקאתי ואני שמחה על כך, כי זה מקדם אותי צעד אחד קרוב יותר לחלום שלי להיות רזה ומהממת. רזה, מהממת ומאושרת. ולמה הקאתי אתם שואלים? כי חברה שלחה לי לינק לדף הזהובו תמונות של כרזות מתחרות עיצוב כרזות בנושא השמנת ילדים שעורכת חברת פרסום בשם JCDecaux שהיא, מסתבר, מהגדולות בעולם. הם פתחו לצורך הענין דף פייסבוק יעודי אליו מוזמנים כל דיכפין להעלות הצעות לכרזות והזוכים יזכו לראות את עבודתם מתנוססת על שלטי חוצות ברחבי תל אביב בתחילת 2014.

אני לא אעלה תמונות של כרזות מאחר ואיני רוצה להפר את זכויות היוצרים של האמנים כמו גם לבייש אותם או לגרום להם להרגיש רע, אבל 95% מהן מכריזות שאחד מארבעה ילדים בישראל מתבייש ללכת לבריכהאו שהשמנת יתר הורגת ילדיםוהנורא מכל - כרזה הזועקת שאחת מארבע נערות בישראל לא אוהבת לעשות שופינג עקב בעית משקל! והכל בצירוף תמונות מחרידות של צעצועים מנופחים, כרסים תפוחות, איקסים אדומים ולולאות תליה ומגוון דימויים ויזואלים שלעומתם מודעות נגד עישון נראות כמו טיול בפארק. מה הבעיה אתם שואלים? הבעיה היא שהכרזות מיועדות להורים וילדיהם, והן מעוררות שנאה ובושה במקום להציע פתרונות אמיתים לבעיה (ובואו נעמיד פנים שניהלנו כבר את הדיון בנושא אבל להיות שמן זה לא בריאוהסכמנו שזה אולי נכון אבל שיש דרך לומר כל דבר וזובטח לא הדרך).

אז כן, הקאתי את ארוחת הצהרים שלי. אבל זו הזדמנות פז להעלות נושא שאני מתכננת לכתוב עליו כבר ימים אחדים, והוא Fat Shamingאו ביושמנים (לא שמתי מילה זו בכותרת הרשומה, כי היא חמודה מדי ואני לא שלמה איתה).
Fat Shaming היא תופעה חברתית שכוללת הטרדה, העלבה, בריונות ותקיפה של אנשים בעלי עודף משקל בשל היותם שמנים.
על פניו נראה כי מדובר בתופעה המתמקדת בהיטפלות לקבוצה יחודית בעלת מאפין ברור בחברה, אבל אני טוענת שאין שום הבדל בין Slut Shaming או ביושרמוטות (העלבה, הלבנת פנים, הטרדה ובריונות כלפי נשים שנתפסות כ"מופקרות מינית") לבין ביושמנים או הומופוביה. מדובר בעוד דרך אחת, מיני רבות, לשפוט את מי שבוחר לחיות את חייו באופן שונה משלנו או שאנחנו חושבים שבוחר כך (כי בורים חושבים שהומוסקסואלים ושמנים בחרו להיות כאלה) כדי להרגיש בטוחים יותר בעמדות שלנו.

ביושרמוטות וביושמנות ספציפית מבטאים צורה נורמטיבית כביכול של מיזוגניה (שנאת נשים). תפיסה לפיה נשים שייכות לכלל וככאלה חייבות להתאים עצמןלסטנדרטים הנורמטיביים של מה טוב ומה יפה (אחרי הכל, אישה צריכה להיות טובה ויפה כי זה טבעה - לרצות אחרים). אישה שמזדיינת עם מי ומתי שבא לה (כמו גברים מסוימים) היא שרמוטה וככזו ראויה לגינוי, השפלה, חינוך מחדש וגם הענשה אקטיבית בדמות הטרדה, תקיפה ואונס. אחרי הכל, הן בחרו לפתוח רגלים.

שמנות הן נשים שבחרו לזלול במקום להיות יפות ובריאות וזה אומר שיקשה עליהן להכנס להריון, וזה כבר יותר מאנטי חברתי, זה אנטי פטריוטי.

הרעיון שמותר למישהו לשפוט בקול רם את גופו של אדם אחר, או את הבחירות שלו, פרימיטיבי וראוי לגינוי. במקום לחגוג את השוני בין הפריטים בחברה אנחנו מנסים לטשטש אותו, הכל כדי שיהיה לנו יותר נוח. אז יש לי חדשות בשבילכם, אנחנו לא פה כדי לרצות או לדאוג שיהיה לכם נוח. ביושמנים וכל ביוש חברתי אחר מעודדים שנאה ויותר מכך - שנאה עצמית, וכולנו יודעים אילו דברים נוראים אנשים ששונאים את עצמם עושים לאנשים אחרים, ולו כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם לרגע. שלא לדבר על הדברים שהם עושים לעצמם.

אני מודיעה לכם קוראיי וקוראותיי, במידה ועוד לא הבנתם זאת, שלהיות שמנה וללבוש מה שבא לך זו הכרזה פוליטית. הבחירה שלכן ללכת עם גב זקוף, קוראותיי השמנות, היא קריאה לשמנות אחרות לחייך ולהיות מרוצות מעצמן גם. הדרישה שלי מרשתות האופנה המקומיות לספק לי בגדים יפים ומגוונים במידתי היא דרישה פוליטית ולא רק אסטתית.

מאחורי הבדיחה הקטנה הזו שפרסמתי היום בדף של הבלוג עומדת כוונה יחידה - להכריז בקול רם כמה אני שוקלת, כדי אחרים יוכלו להסתכל על המשקל לבד באמבטיה בלי להרגיש את כיווץ הבושה המוכר בחזה.


הכח של מיעוטים נרדפים הוא בסולידריות, ונשים צריכות לעזור אחת לשניה במקום לתקוף אחת את השניה או את האישה השניה הכי חלשה שהן מזהות לידן. חמלה, בין אדם לעצמו ובין אדם לחברו. זו התקווה היחידה של החברה האנושית, וככל שנפנים זאת מוקדם יותר ייטב לנו. אנחנו חיים בעולם קשה, קשה לנשים ובכלל. נסו לתרגל חמלה וסולידריות, זה יעשה פלאים לדימוי העצמי שלכם. ואם הילד שלכם שמן, חבקו אותו ותזכירו לו כמה הוא יפה וחמוד וחכם וצאו איתו לטיולים ולשחק כדורגל והפחיתו את אחוזי השומן והסוכר בתפריט שלו בלי לעשות מזה יותר מדי ביג דיל. התפקיד שלכם כהורים הוא לחזק את ילדכם ולהכין אותו לחיים הבוגרים, והפחדה ובושה אינן הדרך לעשות זאת. מאה ופאקין אחת עשרה קילוגרם. תתמודדו עם זה.

עדכון - אחד ממעצבי הכרזות טוען באתר פטריה שהדרך היחידה להתמודד עם הבעיה המסוכנת של השמנת ילדים היא באמצעות הפחדה, כי זה כלי הפרסום הכי אפקטיבי. זה לא נכון, כי מחקרים בשנים האחרונות מראים שהפחדה בפרסום לשם יצירת מוטיבציה לשינוי עובדת רק אם הפרסום כולל כחלק אינטגרלי ממנו הצעה לפתרון לגורם הפחד. מאחר והכרזות האלה לא מציעות שום פתרון, והולכות על ההפחדה הכי קיצונית שאפשר (ילדים מתים! נערות לא עושות שופינג!) הן נופלות לקטגוריה הבאה (ציטוט מהערך עמדהבויקי) -
כיום מקובלת ההנחה, שישנו סף של איום שמעבר לו הנמען חש חסר אונים ומופעלים אצלו מנגנוני הגנהשונים שיביאו אותו להתעלם מהמסר.
אקיצר, נסיון נחמד אבל אני לא מכירה אדם אחד שהפסיק לעשן בגלל המודעות המפחידות על קופסאות הסיגריות. אז עם מה נשארנו? אה כן, Fat Shaming. כי אין דרך טובה יותר לגרום לאדם לעשות מה שאתה רוצה שהוא יעשה מאשר לגרום לו לשנוא את עצמו כל כך שהאמון שלו בעצמו מתערער במידה שהוא יעשה כל מה שרק תגיד לו.

Tomer Maimoni
↧

רשומה אורחת - ארון הבגדים החתולי

December 24, 2013, 10:30 pm
$
0
0

קוראים יקרים, בזמן שאתם קוראים רשומה זו אני לובשת חליפה ירוקה חד פעמית ומתגלגלת לחדר הניתוח, לניתוח בידי השמאלית (חשוב לגוון). מאחר וכך, ומאחר ואיני רואה את עצמי עושה משהו בימים הקרובים שאינו כולל אנחות קורעות לב, שינה ובליעת כדורים נגד כאבים ו\או מרק, הזמנתי כמה מהכותבים החביבים עלי לפרסם פה רשומות אורח.

הראשונה בין הכותבים האורחים היא בריי. בריי היא בלוגרית מחוננתהשולחת כפה במגוון עיסוקים אחרים, ביניהם אמנויות לחימה, עיצוב פנים, פתיחת מקררים ונשיכה חופשית. בנוסף לכך, היא חתול. קבלו אותה!

ארון הבגדים החתולי

עם כל הכבוד לכמה שקשה למצוא בגדים כשאת שמנה, תנסו למצוא בגדים כשאתם חתולה! משום מה אנשים חושבים שרק כי חתולים הם חתולים וכל מה שהם עושים כל היום זה לישון, לאכול ולהרוס את הרהיטים זה אומר שהם לא יכולים להתעניין באופנה, אבל אין טעות גדולה מכך. ולכן החלטתי לשנות את הסטיגמה ולתרום קצת מחוכמתי האינסופית ומחוש הסגנון הנעלה שלי.


דבר ראשון שחשוב לכל חתולה – וגם חתול, אני לא מפלה – זה לדעת איך לבחור בדים איכותיים. אז הנה כלל כפה בשבילכם – בד טוב הוא לא סתם כל בד רך ונעים, אלא כזה שסופח אליו פרווה באופן השלם והיסודי ביותר. איך יודעים אם הוא עושה את זה? אין מנוס מתהליך של ניסוי וטעייה. מלבד התוצאות שאתם רואים בשטח, אפשר גם להיעזר באדם שלכם. אם הוא נכנס להיסטריה בכל פעם שאתם מתקרבים לבגד מסוים, כנראה שבחרתם נכון (ובכל זאת רשימת המלצות קצרה: כותנה ופליס שולטים!).

דבר שני שחשוב הוא כמובן התאמת צבעים. אז נכון, אפשר לנמנם גם על בגד שתואם במדויק את צבע הפרווה שלכם, אבל מה הכיף בזה, תגידו לי? הרעיון הוא שיהיה כמה שיותר קונטרסט, כדי שכשתשירו את הפרווה שלכם (ואין ספק שזה יקרה), יישארו עדויות בולטות לכך. אז אם אתם שחורים, תמצאו אדם שאוהב ללבוש בגדים לבנים ולהפך. ואם אתם מרובי צבעים כמוני, ברכותיי – יש  לכם הרבה יותר אופציות.

דבר אחרון להפעם, ואין מספיק מיאו בפי להדגיש את חשיבות העניין – תמצאו מרכך כביסה שאתם אוהבים ותישארו נאמנים לו. אתם תריחו אותו הרבה, אז כדאי שזה יהיה ניחוח שנעים גם לכם וגם לאדם שלכם, כי זה יוריד לו קצת את החשק לצרוח עליכם כשתקפצו עליו מדיפים ריח רענן של כביסה נקייה.

בררריייי

מה לבשתי היום:


נ.ב. המחשבה היומית להיום – סוף מעשה במחשבת חתולה

↧
↧

רשומה אורחת - האקונה בטטה

December 26, 2013, 4:44 am
$
0
0

השבלוגרית האורחת היום היא ואן דר גראף אחותך (ונראה אתכם מוכיחים שלא) הידועה בכינוי הילה בניוביץ'-הופמן. היא אחת הכותבות הפמיניסטיות המוצלחות בישראל, לטעמי, והחביבה עלי באופן אישי. היא מתרגמת וכותבת בעלת תואר שני בלימודי מגדר. הכתיבה שלה אינטילגנטית, ובהומור ואומץ נדירים היא מישירה מבט למציאות בלי למצמץ ואומרת לה תראי אוגר!

האקונה בטטה

גילוי נאות: כותבת שורות אלה אינה מדענית, רופאה, או פיזיקאית חלקיקים. עם זאת, ומבלי להתרברב, בדרך פתלתלה של ניסוי ותעייה הצלחתי במהלך השנים לנסח חוק חשוב מאין כמוהו לקיום האנושי בקוסמוס, הלא הוא "החוק הראשון של קניות בגדים לנשים שמנות" - או אם תרצו, בשמו האחר, "עיקרון הגרויסע-תוכעסיטיס".

העיקרון הוא זה: לעולם אל תקנו בגדים במקום שמסרב להודות בזה שאתן שמנות, ואפילו עושה מאמצים כבירים, שמיניות באוויר וצוקהארות הפוכות כדי להסתיר עובדה זו. אם תעשו זאת, תמצאו את עצמכן עטופות חסרות ישע בעיצובים סבוכים וחסרי פשר שמשלבים הדפסים, נצנצים, פרנזים, כיווצים, שסעים, זיקוקי דינור ומסרים זן-בודהיסטיים בלועזית. לכל אחת מאיתנו, דומני, היתה פעם בארון לפחות חולצת-אוהל או שמלה אחת עם ניטים ונצנצים פזורים במקומות אקראיים, פרצוף של נמר מופתע מקדימה, שסע בשרוול וגומייה בצווארון, ומסר מודפס בפסבדו-אנגלית לאמור "To live is to be live" או "To life is to love" או משהו כזה, כמיטב דמיונו הפרוע של המפעל בסין/קמבודיה/תאילנד שיצר את החולצות.

העניין הוא שאני דווקא מאוד אוהבת שמלות, רק שונאת ללבוש אותן, כי אני לא אוהבת להרגיש כמו בטטה עטופה בנצנצים. אם הייתי אוהבת להרגיש כמו בטטה מנצנצת, הייתי פשוט עוטפת את עצמי בנייר אלומיניום וקופצת לתוך התנור מחומם מראש ל-200 מעלות. אבל אז, לפני כשנה, קרה משהו ששינה לחלוטין את דעתי בענייני שמלות, והוכיח לי שיש גם אנשים שחושבים שלא חייבים לבצע להטוטים קסומים כדי להפוך אישה שמנה לערימה מהלכת של טריקים ויזואליים כדי להסיח את דעתו של המתבונן מהעובדה שהיא, ובכן, שמנה.

חברתי הטובה מורין לקחה אותי לחנות בגדים למידות גדולות, שם הצלחתי לרכוש בלי ייסורים רבים מדי שתי חולצות נאות. בשלב מסוים העירה מורין, "הי, יש פה שמלות ממש חמודות. אולי תנסי אחת?" – "שמלות זה פויה", השבתי לה בנועם, "כל מטרתה של השמלה היא להפוך אותי מאישה רגילה, בעלת מידה סבירה כלשהי של כבוד עצמי, לבטטה מקושטת בכיווצי בד משונים עם נצנצים, שסעים ושאר הסחות דעת. וזה גם לא נוח." – "אגיד לך מה, בטטה יקרה שלי", כך מורין בתבונתה הרבה, "נסי ללבוש אחת, ואם לא ימצא חן בעיניך, את לא חייבת לקחת אותה." מרמרתי וגרגרתי מעט, אך בסופו של דבר ניסיתי למדוד את הזהו.

להפתעתי העצומה, גיליתי שיש גם יצרני שמלות למידתי שזנחו את תיאוריית הבטטה המקושטת, כך שמה שלבשתי בתא המדידה היה פריט לבוש הגיוני, מבד רך ונוח, בגזרה פשוטה שגלשה סביב גופי. על כן העזתי לצאת מתא המדידה ולהסתכל במראה. לנגד עיני נגלתה אישה שמנה, לבושה בשמלה נאה ועדינת-הדפס, שעטפה ברכות את חמוקיה, כמו אומרת: "תראו, יש פה אישה במידות גדולות, והיא לובשת שמלה". על כן השמלה נרכשה. שבוע לאחר מכן גם העזתי לצאת איתה מהבית למקום ציבורי, והעולם לא עצר מלכת.

כיום מלתחתי מתהדרת בארבע שמלות שלמות. כולן באותה גזרה פשוטה, פחות או יותר, שמלווה בעדינות את הקימורים הטבעיים של גופי ולא מנסה לכווץ או להסוות אותם. מה אנו למדות מכך? כמה דברים:

1. חבל לוותר על שמלות רק בגלל שמעצבים מסוימים חושבים שחמוקיים זה דבר שיש להסתיר בכל מחיר.
2. הגוף שלי, בעצם, הוא לא דבר רע כל כך, על אף גרויסע-תוכעסיותו.
3. מורין היא האישה הכי חכמה בעולם.
4. מממ, בטטה בתנור.

שלכן באהבה, ואן דר גראף אחותך, שונאת שמלות לשעבר

↧

רשומה אורחת - איך להתלבש כשאת עובדת מהבית

December 29, 2013, 3:47 am
$
0
0

רשומה זו נכתבה בידי רחלי זוסימן, חברתי האהובה. כשביקשתי מחבריי לכתוב רשומות אורחות לבלוג לרגלפסטיבל ניתוחים זה אחלהרחלי התנדבה מיד לכתוב על נושא שהזנחתי בשבלוג עד כה, ושמחתי מאד על ההזדמנות לפנות סוף סוף ישירות גם לאמהות שבין קוראותיי. אז הנה היא רחלי, ולחיי האמהות והאמהות שבדרך!

לבוש לנשים העובדות מהבית

בסרט "אבדון", ג'ייק (טום קרוז) ו-ויקה (אנדריאה רייזבורו), גרים במעין מגדל פיקוח. ויקה היא קצינת תקשורת ולמעשה עובדת מאחד החדרים במגדל. בסרט מתוארת שגרת הבוקר שלהם, הכוללת ארוחת בוקר, ספורט, מקלחת וכמובן התלבשות לעבודה. השחקנית צועדת למרחב העבודה שלה על עקבי סטילטו, בשמלה אפורה מהודרת, מאופרת וכל שערה במקומה.

כפרילאנסרית העובדת מהבית, ואימא, כל מה שיש לי לומר על זה הוא: כן, בטח.

כשעבדתי במשרד גם אני הייתי מתלבשת ככה, אבל מאז שעשיתי את המעבר לעבודה מהבית, ומכיוון שבמסגרת עבודתי אני עובדת מול מחשב ולא פוגשת אנשים או לקוחות, אני מתלבשת, ובכן, בבגדי בית. כלומר פיג'מה.

הבעיה מתחילה כאשר מגיעה השעה ללכת לקחת את הבן שלי מבית הספר. כל דקת עבודה היא דקה יקרה ואין לי כוונה לבזבז אותה על התלבשות והתפנפנות. כתוצאה מכך אני מוצאת את עצמי יוצאת מהבית במראה שרחלי-שעבדה-במשרד בחיים לא הייתה מאשרת אותו.
כשמדובר בהליכה לבית הספר, עוד אפשר לומר שזה לא כזה סיפור גדול. הבעיה היא שהשלוכיות הכללית הזו מתחילה לגלוש לעוד שעות ביממה, ובסופו של דבר אני מתחילה להרגיש ש, ובכן, - אני מאבדת את זה. ויתרתי על אופנה וייצוגיות לטובת הנוחות.

מה עושים? איך שומרים על הנוחות מחד ומוותרים על מראה ה"כרגע קמתי משינה" מאידך?
לאחר שהקדשתי לנושא מעט מחשבה, הגעתי למסקנה שהפתרון נמצא בבגדי בית בצבעים קלאסיים שנראים מספיק ייצוגיים כך שאפשר לצעוד איתם גם מחוץ לבית, כאשר מעליהם מוסיפים שכבות של אקססוריז שנלבשים בשנייה אבל משדרגים את המראה.

להלן הצעת הגשה לאם העובדת מהבית בחורף – מכנס יוגה מבד נעים, שצבעו השחור וגזרתו הטובה גורמים לו להראות כמכנס לעבודה במשרד. חולצות רכות ונעימות בצבעים ובמראה קלאסי, וקרדיגן כהה. אני תמיד נועלת כפכפי אצבע בבית.
ונגיד שעוד דקה הצלצול ואת חייבת לרוץ לבית הספר – את פשוט חולצת את הכפכפים ומחליפה בנעלי סירה, עונדת שרשרת מגניבה (שפם בריטי!) ואת כבר במעלית.

כל זה טוב ויפה, אבל בחורף באמת יותר קל. יש קרדיגנים ומעילים שיכולים להסתיר בקלות כל פיג'מה מוכתמת שהיא. מה עושים בקיץ, שבו בכל יציאה מחוץ למזגן וצעידה לבית הספר משוועת נפשי למעט צל או לפחות איזה משב רוח רענן. כיצד תתלבש לה אמא מיוזעת, כאשר בגדים ארוכים הם לחלוטין לא אופציה, שלא לדבר על שכבות?

גם כאן הפתרון הוא כנראה בשמירה על המראה הקלאסי. מכנסי ברמודה כהות וחולצות טי לא שלוכיות – מתאימות לעבודה מהבית בנוחות.
צריכה לצאת? בעיקרון אפשר לצאת גם ככה. אני מעדיפה להחליף את הכפכפים בסנדלים שנוחות יותר להליכה. אפשר לשדרג עם שרשרת, וכמובן בל נשכח את משקפי השמש והכובע.
הצלחתי להוכיח לעצמי שאפשר לזנוח את מכנסי הטרנינג ואת הקפוצ'ון. המשותף לכל האאוטפיטים האלו, ברם אולם, הוא ששערות החתולים שמכסות אותם מסגירות בדיוק איך ואיפה את מבלה את רוב היום שלך.

↧

רשומה אורחת - משולחנה של מעצבת

December 29, 2013, 11:30 pm
$
0
0

היום השבלוגרית האורחת מגיעה אלינו מהצד השני של הדלפק. זוהי טלי שרף-חזן, מעצבת אופנה נדיבת מידות המשלבת מחשבה עסקית וקהילתית עם צידה היצירתי באופן הנדיר למדי במחוזותינו. אני מקווה שתהנו לחטט מעט בראשה של אישה שבזכותה ובזכות דומותיה אנחנו יכולות לצאת מהבית בבגדים מחמיאים המשמחים ומתאימים לנו במקום להסתובב בעולם מחופשות לאהיל פוליאסטר בעיטור נחושתן פאייטים. 

רשימה משולחנה של מעצבת

כבר ארבעה ימים אני מתלבטת איך להתחיל את הפוסט ששרונה הציעה לי לכתוב. תנו לי חתיכת בד ומיד אני רואה לנגד עיני מה הוא יכול להיות, אבל לשבת לכתוב פוסט זה כבר אתגר גדול. 

תמונת פרופיל של טלי שרף-חזן, כי אני אוהבת להשוויץ בחברות היפות שלי

קצת עלי: אני טלי שרף-חזן, המעצבת והבעלים של ״טליה״, סטודיו אופנה לנשים מלאות חן. אני עצמאית כבר 6 שנים. את ״טליה״ הקמתי לפני כשנתיים אחרי שאזרתי אומץ ללכת עם החלום הגדול שלי - להלביש נשים אמיתיות שאוהבות אופנה ואוהבות את עצמן. הסטודיו והחנות שלי נמצאים בבית טפר, תל אביב, כמו כן אני משווקת לבוטיקים מובחרים ברחבי הארץ. 

עיצוב לנשים מעל מידה מסוימת מצריך ידע מקצועי והבנה מעמיקה של גוף האישה והצרכים שלה. הורגלנו לחשוב שחולצה חייבת להיות שחורה וחסרת גזרה, התרגלנו לאפליקציות המיותרות, התרגלנו לעלבון שכרוך ביציאה למסע שופינג. ונמאס לי, אני רוצה להתלבש איך שבא לי! אני רוצה להיות יפה ולהרגיש טוב עם הבגדים שאני לובשת, למרות שאני לא מידה 36. עם הזמן אני מגלה שיש עוד הרבה שחושבות כמוני. ובשביל זה אני כאן, עושה את מה שאני עושה.

צילום של עדי פרץ מקולקצית חורף 2012. סטיילינג אנה לוקצקי ,דוגמנית גילי אלבז

אישה צריכה להכיר את הגוף שלה ואת המבנה שלה, בגיל מסוים ומעל מידה מסויימת מבנה הגוף הוא מה שקובע. כולנו שמענו את המושגים האלה- גזרת אגס, שעון חול, תפוח ועוד ועוד. תקראו לזה איך שתרצו, אלה בסך הכל שמות חביבים לתבניות של חוקי לבוש.

הטיפים שלי לשופינג במידה גדולה
  • הכירי את מבנה הגוף שלך, את הצבעים שמתאימים לך ואילו גזרות מחמיאות לך, יש הרבה מידע ומאמרים באינטרנט, עשי מחקר קטן וצאי לדרך.
  • פתחי את הארון וראי מה חסר לך – אני ממליצה לבנות מלתחת בסיס איכותית בצבעים נייטרלים (ג'ינס טוב, ג'קט מחמיא, מכנסיים נכונים, שמלה מנצחת..) ובכל עונה להוסיף פריטים של טרנד, חשק וצבע.
  • לא להתפשר – אם את לא מרגישה שלמה עם הבגד, אל תקחי אותו. בגדים נועדו בשביל שנלבש אותם, לא כדי לשכב בארון שלנו.
  • קחי איתך חברה טובה, מישהי שמפרגנת וגם אומרת את האמת, מישהי שאת מעריכה את הסטייל שלה עדיפה.
  • סדר בארונות – מה שלא נלבש כבר שתי עונות, כנראה לא ילבש לעולם. תרמי את הבגדים, תמיד יש מי שצריך.
  • אתגרי את עצמך – פעם בעונה קני פריט מיוחד שלא היית קונה בדרך כלל (לפני שאת משלמת עליו, חשבי עם מה מהקיים ניתן לשלב אותו זה יבטיח את השימוש בו).
  • וחוץ מזה – אופנה זה כיף. אנחנו נשים, זה בטבע שלנו.
צילום של טלי שרף-חזן מקולקצית חורף 2013. דוגמנית (וחברה אהובה של טלי) רעות בוכניק

לסיום, נתבקשתי לענות על השאלה מדוע בגדי מעצבים ישראליים יקרים כל כך? התשובה מורכבת ואני לא בטוחה שאצליח לענות עליה. קשה להשוות מעצב שמייצר 150 יחידות ממוצר כלשהו לרשת שמייצרת 20,000 יחידות ממוצר אחד. העלויות אחרות. כשמקפידים על איכות החומרים, על איכות הגזרה ועל איכות התפירה זה עולה יותר. כשמייצרים בארץ ולא בסדנת יזע סינית, זה עולה יותר. עד שהבגד מגיע לשקית של הלקוחה הוא עובר 6-10 אנשים - מעצב, תדמיתן, גזרן, תופר, בקרת איכות, שיווק והפצה ובסוף גם מגיע למוכרת בבוטיק. לכן  אישה שרוצה ללבוש בגדים מיוחדים  שאין לכולם, יודעת שתאלץ לשלם יותר.

השאלה האמיתית בעיני היא מה זה יקר? לדעתי, הרבה יותר יקר לקנות הרבה בגדים זולים שנזרקים לפח אחרי חודשיים מאשר לקנות פריט אחד איכותי וקלאסי שמחזיק מעמד זמן רב יותר. גם חסכוני, גם אקולוגי וגם עזרת לעסק ישראלי שמאחוריו עומדים הרבה עובדים וספקים ומשפחות ישראליות שמתפרנסות מזה.
כולי תקווה שהצלחתי להעניק לכן כמה נקודות למחשבה ותודה לשרונה על ההזדמנות והפירגון.

על החתום, 
טלי

↧
Search

כתבתנו לענייני שבלוג מציגה - קוסמטיקה קוריאנית

December 31, 2013, 1:30 am
$
0
0

רשומה מאת ענבר מאירסון, כתבתנו לענייני שבלוג.

צילום - אייל בארי

 קוסמטיקה קוריאנית

גיליתי את העולם הזה לא מזמן, דרך לקים קוריאניים, ומיד עלזתי. המוצרים איכותיים ומעניינים, המחיר נמוך באופן מגוחך, וכולם באים באריזות מקסימות, חמודות, מהממות, מנצנצות ועם חיות חמודות.

יש הרבה חברות והמון מוצרים, אבל לא המון ביקורות ברשת, ועוד פחות מזה ביקורות באנגלית. מצד אחד מדובר בסיכון, מצד שני- במחיר כזה, אני מוכנה להסתכן. הרבה מהמוכרים באיביי גם מוסיפים דוגמיות חינם להזמנות, וזה בונוס נחמד- יכול להיות הכל בין שקיק התנסות לבין פלסטר עם הלו קיטי. בקיצור- אני מתה על קוסמטיקה קוריאנית. היא זולה, איכותית, וחמודה במיוחד. ממליצה לכולן לנסות אותה במהרה!

כמה ביקורות ותמונות, כדי שתצווחו בחדווה..


מה – Pocket Bunny sleek mist – גירסת כרוב, אננס ולימון
מי -  Tony Moly
אופן הגעתו אליי –  קניתי באיביי
כמה -  כ 9$
דבר היצרן– מכיל מים קלטיים נקיים מצרפת שטוהרו על ידי אבנים עם מינרלים [??!]. תמצית פירות לבנים וירקות, מועיל לשליטה על בלוטות החלב, גורם לעור רענן.
מי נגד מי ולמה– תרסיס מים עם תמצית כרוב, אננס ולימון, שמגיע בצורת ארנבון חמדמד. התרסיס מרענן וכיפי עם ריח פירות נעים, בעיקר בימי הקיץ הנוראיים שבהם שואפים למקלחת כל חמש דקות. בקיץ אני מסתובבת איתו בתיק תמיד ומתרעננת בחדווה. לא שמתי לב לשיפור בעור או משהו, אבל לא באמת חושבת שלזה הוא מיועד. יתרון נוסף- אפשר להבריג החוצה את ראש הבקבוק, ולשים בפנים כל נוזל אחר אחרי סיום המוצר- מבושם לתרסיס פלפל.
שורה תחתונה– תרסיס מים נעימים עם ריח טוב לריענון בשעות החום בקופסת ארנבון. מומלץ לקיץ!


מה – Lovely ME:EX Mini Pet Perfume Hand Cream – גירסת sweet fruits
מי -  The Face Shop
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה -  כ 5$ [15 ₪]
דבר היצרן – עיצוב חמוד, גודל קומפקטי. לחות גבוהה! אפס דביקות! ספיגה מצויינת! טקסטורה אוורירית אך מכילה לחות גבוהה והזנה גבוהה, שמשאירה את הידיים רכות ומשייות.
מי נגד מי ולמה– אריזה קטנה של קרם ידיים מצויין בעיצוב חיה חמודה. יש ארבע גירסאות- דוב לבן בריח טלק, פנדה אדומה בריח פירות, חתלתול בריח פרחים לבנים, וכלבלב בריח פרחים פירותיים.
הקרם נעים למגע בריח פירות קל, נספג מהר ולא מרגיש שומני או מגעיל. העור מרגיש רך וחלקלק יותר אחר כך, והריח עדיין נמצא אבל באופן קלוש, כמו חלום שהתעוררת ממנו אבל עדיין זוכר את הפנדות. הקופסה חמודה נורא עם פתיחת הברגה, כך שאין חשש להחזיק אותה בתיק, והגודל הקומפקטי באמת נוח.
שורה תחתונה– קרם ידיים מצויין עם ריח פירות באריזת פנדה אדומה סופר חמודה וסופר קומפקטית.


מה – Fresh Cherry Tint גירסת RD301
מי -  [ETUDE HOUSE]
אופן הגעתו אליי– קניתי באיביי
כמה -  כ 6$ [22 ₪]
דבר היצרן– לחות חלב דובדבן בצבעי דובדבן, כדי להדגיש את השפתיים בצבעי סומק טבעיים ולחות.
מי נגד מי ולמה – טינט לשפתיים שבא בארבעה צבעים- אני בחרתי באדום-ורוד RD301. הוא פשוט מצויין- נמרח בצורה שווה ונוחה, לא דביק בכלל ואחרי שמורחים אותו לא מרגישים בכלל שיש משהו על השפתיים! הטינט גם ממש עמיד- אחרי מריחה, עמד מצויין באכילה, שתייה, ונשיקות אינטנסיביות. הדבר היחידי שמנצח אותו הוא זמן- עמיד באיזור ה-6 שעות. בא באריזה יפה ואלגנטית שגם נוחה לנשיאה בתיק.
שורה תחתונה– טינט שפתיים מצויין ועמיד בפעילויות שפה, נעים למגע ונוח למריחה. מומלץ מאוד


מה – Petite Bunny Lip Gloss Bar- גירסת Juicy Orange
מי -  Tony Moly
אופן הגעתו אליי – קניתי באיביי
כמה -  כ 6$
דבר היצרן – מוצר חמוד אך מתוחכם- מקלות גלוס ארנביים ומקסימים, המרככים את העור, בעלי לחות גבוהה, נותנים צבע זוהר לשפתייך, ועשירים בפרוטאין.
מי נגד מי ולמה– שפתון ארנבון. מגיע ב9 צבעים, ולכל אחד יש פרצוף ארנב בעל הבעה שונה. המריחה נעימה ולשפתון יש כמות ניצנוץ קטנטנה וריח קלוש של פרי, ששניהם נחמדים מאוד. הצבע עדין ובעיקר מעשיר את צבע השפתיים בגוון שלו, והן אכן מרגישות רכות יותר אחרי המריחה.
שורה תחתונה– מקל שפתון עדין, נעים, וחמוד לגמרי.

↧
↧

סיכום אופנתי לשנת 2013

January 1, 2014, 8:52 am
$
0
0

חתיכים וחתיכות, זה רשמי - 2013 הלכה קפוט. יוק 2013. וטוב שכך, כי שנה שהתחילה בניתוח ביד ימין ונגמרה בניתוח ביד שמאל היא לא שנה מי יודע מה מטריפה אין מיי בוק. אבל אחרי הכל, היתה זו שנה של ממש עם ימים ושעות ובגדים ולכן מן הראוי לסכם אותה, כנהוג בשבליג. לפיכך הנה הוא לפניכם, סיכום שנת 2013 בארוני הפרטי. אני מקווה שתהנו!

הקניה המוצלחת של השנה 

קרדיגן החתולממוד קלות'. היה סיכון קל בקנייתו כי הוא במידה XL (לא היה גדול יותר) אבל הוא מושלם - נוח וחמים. אני אוהבת את היותו סולידי לחלוטין מקדימה (למרות שיש מי שבוהה בי בעינים תמהות כשאני אומרת את זה) ומדליק עם שפם מאחורה. הוא מתאים לכל בגד ולולא הייתי פוחדת שילעגו לי שאני לובשת תמיד אותו דבר, הייתי לובשת אותו כל יום.

הקניה הגרועה של השנה

המשקפים החדשיםשהרכבתי אולי שלוש פעמים. אני לא יודעת למה בדיוק אני לא מתחברת אליהם, כי מאד שמחתי כשהזמנתי אותם. רציתי משהו שונה מהמסגרת הרגילה שלי וכנראה הלכתי על שונה מדי, כבד או בהיר מדי. תכל'ס זה קורה מדי פעם. גם לפני שנתיים הזמנתי משקפים שאני לא מרכיבה אף פעם.


הקניה המשתלמת של השנה

שרשרת שעלתה כ-10$ באיביי כולל משלוחה ולהפתעתי אני עונדת המון. אני אומרת להפתעתי, כי לא ציפיתי שתכשיט כל כך צעקני ימצא חן בעיני כל כך. קניתי אותה כי שרשראות דומות שראיתי בזארה נתקעו לי בראש ולא רציתי להוציא 250₪ על תכשיט שלא אענוד אף פעם. ובכן, הפתעה!

הכי כיף לענוד אותה עם חולצה סולידית עד משעממת, והכי הכי כיף - עם מיזע אפור.


הקניה היקרה של השנה

שרשרת מהחנות של דורית שדה (אך לא בעיצובה). היא עשויה עור שחור עליו מודפסות שרשראות מוזהבות באורכים שונים. היא רכה, נעימה, נוחה ומהממת ביופיה והיא עלתה הון תועפות. אבל לא אכפת לי, אני מאוהבת (וגם היא אוהבת אותי, כך היא אמרה לי בזמן שהרעפתי עליה ליטופים ערב אחד). אני צריכה להתאפק לא ללבוש אותה לעתים קרובות מדי, כדי לא לזלת אותה. מצד שני, כשאני מוציאה סכום נכבד על פריט אופנתי אני מקווה שהוא ישמש אותי הרבה (היא עלתה כמו תיק עור גדול, תכלס) כך שהכל טוב.


הבגד הכי יפה שלא לבשתי השנה

הסרפן המושלם של ששון קדם, שמתוחכם כל כך שלא יצא לי ללבוש אותו. הוא לא מתאים ליום יום, לא מתאים למסיבות ולא מתאים ליציאות רומנטיות. הוא מתאים לאירועי אופנה ולאירועים אמנותיים, ולא יצא לי להיות השנה בכאלה. שוין, עוד מעט שבועות האופנות של תל אביבים.


 הבגד שהכי אהבתי השנה

אותו אחד שאני הכי אוהבת מאז קניתי אותו לפני יותר משנתיים - חולצת הפסיםמנקסט. החולצה הנעימה, הרכה והטובה ביותר בארוני. ואני אוהבת בגדים רכים ונעימים.


בלוג האופנה של השנה

תגלית השנה שלי היא קלי בראון, בעלת הבלוג And I Get Dressed. מדובר באמריקאית שמנה ורגילה למראה אבל אלוהים, כמה סטייל שיש עליה. היא מתלבשת נפלא, מסגננת מעולה ומקרינה שביעות רצון עצמית מלבבת. לא פלא שהיא לקחה חלק בכמה משיתופי הפעולה השמנובלוגיסטים המוצלחים של השנה, כמו זה. אני לומדת ממנה הרבה על שילובי פריטים ועל גזרות המחמיאות לנשים שמנות ועל איך לבטא שמחת חיים באמצעות לבוש. לסיכום, גבירותי ורבותי, מדובר בפצצה.


שיחוק השנה

כאילו דה.

 
מילא האמירה הפוליטית והפמיניסטית שמתחה את כל הגבולות האישיים שלי (להגיד ששמנה עם שיער קצר היא נשית זה קל, אבל להאמין בזה כשהשמנה היא את.. זה כבר סיפור אחר) אבל למען השם - התספורת הזו הפכה אותי לחמודית וצעירה יותר למראה. מה עוד אפשר לרצות? אולי כריך טעים וכוס מיץ, וגם זה רק אולי.
 
רשומת השנה בשבלוג

יש את הרשומה הזו על ביוש שמנים, שתוך 48 שעות מפרסומה נקראה בידי אלפי אנשים והפכה לרשומה החמישית הכי נקראת בתולדות השבלוג. יש את הרשומה הזושאני הכי גאה בה (כי כתבתי אותה בפחות מעשר דקות והיא מעבירה את המסר כמו שצריך, לטעמי) ויש את הרשומה הזושהיא השישית הכי פופולרית בתולדות השבלוג וזו שעשתה לי את השנה (ראו שיחוק השנהלמעלה).

מה לבשתי השנה

הקליקו פהלתמונה בגודל מלא

♥

לסיכום, מה אאחל לנו, קוראי האהובים? שנה של בריאות וידיים בונות וכותבות. שנה לועזית של כתיבה עברית ונשמה עברית. ועוד משהו קטן - בעוברי על תמונות המה לבשתי היוםשל השנה לא הייתי מרוצה במיוחד. כן הקפדתי ללבוש בגדים ששמנות לא אמורות ללבוש, אבל לא התלבשתי יפה או מגניב מספיק לטעמי. אז השנה אני מתכוונת להתלבש יפה ושרונאי יותר. ועכשיו - כדור נגד כאבים והופה שוקו חם.

↧

בלוגריות האופנה השמנות האהובות עליי

January 5, 2014, 1:53 am
$
0
0
 
לאחרונה התבקשתי, בדף הפייסבוק של השבלוג, להמליץ על בלוגריות אופנה שמנות שאני אוהבת. מאחר ויש כמה וכמה כאלה, ומאחר והתעצלתי לעשות זאת שם, החלטתי לכתוב רשומה על כך במקום. ובכן, הנה מיטב הבלוגריות אחריהן אני עוקבת בשביל השראה. חלקן מלמדות אותי איך להתלבש יפה יותר וחלקן מלמדות על קבלה עצמית.

מונח שיחזור על עצמו שוב ושוב ברשומה הזו הוא תנועת דימוי הגוף החיובי (שאני מתגאה להיות חלק ממנה). תוכלו ללמוד עליה עוד כאן.

ועכשיו לעבודה.

קריאת חובה - הבלוגים שמעניקים לי השראה בחיי היום יום

Gabi Freshשל גבי גרג

ממציאת הפטקיני, מגישה לשעבר ב-MTV ואחת הבלוגריות השמנות המובילות בעולם (יחד עם שתי הבאות ברשימה זו). היא משתתפת בפרויקטים ושיתופי פעולה מסחריים מעוררי השראה וקנאה ואם לא זה מספיק - היא גם כותבת מוכשרת ומלאת הומור והתמונות שלה נהדרות. גו גבי!


הבלוגשל ניקולט מייסון  

ניקולט מייסון מניו יורק היא עיתונאית אופנה, יחצנית ועומדת מאחורי כמה וכמה משיתופי הפעולה העסקיים המצליחים ביותר בין עולם האופנה לבלוגריות מידות גדולות. הטעם שלה איכותי, יוקרתי ויקר (גבי, חברתנו מלמעלה, אמרה עליה שהיא התלהבה כל כך למצוא בלוגרית שמנה שקונה שאנל ומקווין שהיא היתה חייבת לפגוש אותה, ואכן הן נפגשו והפכו לחברות טובות). צילומי הדירה ואביזרי האופנה שלה גורמים לי לעתים קרובות ליבב כתינוק. היא לסבית גאה ושמנה גאה והיא נראית ומתנהלת נפלא בעולם שלא תמיד ידידותי לא לאלה ולא לאלה. ועל כן היא חביבת השבלוג מימים ימימה.


Le Blog de Big Beautyשל סטפאני זוויקי

סטפאני הצרפתיה היא אחת הבלוגריות השמנות הוותיקות וללא ספק אחת המרשימות שבהן (אני מתייחסת אליה כאל המלכהשל השמנוספירה). היא נושאת את דגל השמנה הגאה כבר שנים כדוגמנית, שחקנית, אשת תקשורת וכותבת ומיצגת את אחיותיה הנשים השמנות באלגנטיות פריזאית מלאת חן.


And I Get Dressedשל קלי בראון

לקלי הענקתי את תואר בלוג השנה ברשומת סיכום השנהשלי. קלי אינה היפה בשמנות אבל אלוהים, כמה סטייל יש לה. היא נהדרת בהתאמת הדפסים, בחירת גזרות ושילוב אביזרים לכדי יצירת מראה אחיד, מרשים ובטוח בעצמו. יש לה הרבה תכנים שיווקיים, אבל הי - העיקר התמונות מעוררות ההשראה.



ג'ס היא פמיניסטית שמנה רדיקלית שכותבת על דימוי גוף חיובי. הבלוג מחנך ומעניק השראה מחד, אך מתיש למדי מאידך. התכנים שלה חזקים מאד אבל הכתיבה שלה לא עומדת ברף גבוה, והתוצאה נעה בחוסר אחידות בין פרויקטים מעוררי השראהלבין רשומות מתישות שחוזרות על עצמן שוב ושוב.

הבלוג שלה מספק קישורים להמוני בלוגים אחרים מרחבי הגלובוס, ובהם תכנים פמיניסטים ומידע על התנועה לדימוי גוף חיובי. את הבלוגריות שמנסות לחקות אותה ואת התכנים שלה, אגב, ניתן לזהות מקילומטר וזה משעשע למדי לראות את הפער בין המקור האותנטי, על חסרונותיו, לבין אלה שהיו רוצות להיות היא.


Big Or Not To Big (הטעות במקור) של אודרי

קוראיי הקבועים יודעים שאני מתה על אודרי ומקבלת ממנה הרבה השראה לתלבושות ורכישות (רכישות ותלבושות לה לה לה). אודרי הצרפתיה משלבת יפה פרטי רשתות (אסוס, H&M, לה רדו ועוד) עם פרטי מעצבים (מיו מיו, צ'י מיארה, שאנל ועוד מעשי נבלה שכאלה) למראה נשי ומקסים, שלעולם לא גולש למתקתק מדי.


קריאת רשות - בלוגים שכדאי להכיר

הבלוגשל נדיה אבולהסן

נדיה היא אושיה בשמנוספירה, אבל אני מודה שאני לא מתה עליה. הסקסיות המתפרצת שלה נתפסת בעיני כמתאמצת מדי. מה שכן, היא ללא ספק מהפכנית. זו הבלוגרית המפורסמת ביותר שלא מתביישת בגופה הדשן וחושפת אותו בתלבושות לוהטות פעם אחר פעם. היא כמעט תמיד נועלת עקבי סטילטו (גם עם טרנינג) וכמעט תמיד חושפת את הרגלים המהממות שלה. בשנה האחרונה התחילה לקחת חלק בשיתופי פעולה עסקיים שונים ונראה שמצפה לה עתיד מוצלח בתחום.


Curvy Girl Chicשל אליסון

הבלוג די משעמם בעיני (בגדים סולידיים, שום דבר מיוחד) ואין מה לקרוא שם. אבל מדי פעם אליסון מבליחה עם תלבושת יפה או שיתוף פעולה מענין, כך שלא מזיק לעקוב אחריה.


Margie Plusשל מרג'י

עיתונאית אופנה ובעלת תואר בתחום, מרג'י היא דמות מפתח בסצנת המידות הגדולות בארה"ב מחד וחסרת טעם באופן כמעט מלהיב מאידך (לדעתי, כמובן).סגנון הלבוש שלה, עם זאת, נובע מתנועת דימוי הגוף החיובי והיא כולה פצצת אנרגיה של אומץ וקבלה עצמית. כך שלמרות שהיא לא מתלבשת לטעמי (אבל בהחלט אפשר למצוא אצלה פריטים בודדים להזיל עליהם מגוון רירים) היא ללא ספק ראויה למעקב. בדומה לנדיה, אגב, אני תמיד תוהה איך היא לא קופאת בקור הניו יורקי עם הרגלים בחוץ (בלי גרביונים אפילו!).


The Pocket Rocketשל לורן

לורן הבריטית היא שמנה חמודה למראה שמתעצבנת הרבה, בעיקר בגלל נושאים פמיניסטים (או ליתר דיוק, שוביניסטים) וסביב היחס לנשים שמנות. היא עוסקת הרבה בביקורות על חנויות למידות גדולות, לא כולן שולחות לישראל, והשתתפה בכמה שיתופי פעולהבתחום.כמו כן היא עובדת, או עבדה, באחת מהחברות הבריטיות למידות גדולות (יורז? סימפלי בי? שכחתי).


Cupcake Clothsשל ג'ורג'ינה

ג'ורג'ינה הבריטית היא בחזקת חובה להכיר, למרות שאני עצמי כבר עייפה ממנה. היא לוקחת את סגנון הלוליטה הבובתית עד הסוף ומייצרת לעצמה את הבגדים והאביזרים שחסרים לה, ואפשר ללמוד ממנה המון בנוגע לביטוי עצמי ומציאת דרכים יצירתיות להתאים לעצמך את הבגדים שאת רוצה. הסגנון שלה כל כך ייחודי שאפילו התחפשתי אליהבפורים האחרון, רק כדי שתהיה לי הזדמנות ללכת עם שיער ארוך, רך וורוד כמו שלה לכמה שעות. היה דיסקו!


Big Hips Red Lipsשל שרה אן

שרה אן הקנדית משתייכת לג'אנר הבוטלישס. היא חובבת את סגנונות שנות הארבעים והחמישים וכמעט תמיד תראו אותה בשמלה, סומק אדמדם ואיילינר חתולי. היא מאד חושנית ונוהגת ללבוש שמלות עמוקות מחשוף ולעשות פוזות למצלמה. האינסטגרם שלה, שאין לינק אליו בבלוג, מציג לעתים קרובות תמונות עירום. לפיכך, מדובר באבירת התנועה לקבלה ואהבה עצמית.



אני עוקבת אחרי אלגרה הגרמניה כבר כמה שנים. הבלוג די פשוט, אבל היא נראית חמודה ומעלה תמונות חביבות, שרובן צולמו על רקע הספריה שלה.


הבלוג של אמראצ'י אוקצ'ו

אמראצ'י היא התגלית החדשה ביותר שלי בשמנוספירה ווואו, כמה שהיא מרשימה בעיני. סגנון הלבוש שלה הוא סופר קול והבגדים והאביזרים שלה מלאי השראה ואופי. היא סקסית לא מתאמצת ויפהפיה עם זוהר מלכותי כלשהו. לא רואים נשים כאלה בארץ, זה בטוח.


נראה לי שמספיק, לעת עתה.

השאלה המתבקשת, כמובן, היא איפה בלוגריות האופנה השמנות הישראליות?ובכן, אני לא מכירה בלוגי אופנה שמנים ישראלים עליהם אוכל להמליץ לכם. למעשה, אני מתקשה לחשוב על בלוגי אופנה ישראלים כלשהם ששווה לעקוב אחריהם, פרט לאלה של שלי גרוסורנה בראון. זאת למרות שיש הרבה בלוגים עבריים מעוררי השראה בתחומים אחרים, אבל זה נושא לרשומה אחרת אם אתם מעוניינים. 

יוצאת הדופן היא ריי שגב, שאמנם אינה שמנה אך היא דוגמנית מידות גדולות ומעוררת השראה הן בנושאי דימוי הגוף אותם היא מעלה לדיון ציבורי והן בתלבושות היפות שלה (ויעידו על כך הסכומים שהוצאתי באלמביקהבחודשים האחרונים). בכל מקרה, על ריי כתבתי כאן.

אני מקווה שגיליתם כמה מקורות השראה חדשים ואשמח מאד לשמוע על הבלוגריות שאתן אוהבות ולא הזכרתי. אני תמיד מחפשת מקורות השראה חדשים!

↧

מה לובשות המסכנות בלילות (טוב, בימים)

January 6, 2014, 6:21 am
$
0
0

גבירותי ורבותי, אני מרגישה ממש לא משהו. היום חזרתי לראשונה לעבודה אחרי כמעט שבועיים של ימי מחלהבעקבות הניתוח ביד וכואב לי על הכיפאק. קוראיי הקבועים שמו לב ככל הנראה שכאשר אני עובדת בזמן שאני לא מרגישה טוב, אני רוצה ללבוש בגדים רכים ופשוטים ככל האפשר. כאלה שדורשים מינימום מאמץ בלבישה והסרה ומרגישים כמו פיג'מה במסווה של בגד לגיטימי במסווה של פיג'מה. 

לפיכך, לבשתי לעבודה את התלבושת הזו.


אני לובשת 
שמלה מאסוס (נקנתה בהנחה, אבל עכשיו מחירה מלא)
צמודונים שרכשתי בחנות בגדים
מגפונים מגזית (ישנים)
שרשרת של N2

את התמונות, אגב, צילמה קרן יעקב בן סלע וזו התמונה בה אני נראית הכי פחות אומללה מכל שלל התמונות שהיא צילמה. מסתבר שכשאני לא במיטבי אני לא נראית במיטבי. מענין.

בכל מקרה, שמתי עין על השמלה הזואחרי שראיתי שמלה דומה ברזילי שמצאה חן בעיני. רק שזו ברזילי עלתה באיזור ה-700₪ וזו עלתה באיזור ה-150₪ עם הקופון באמצעותו רכשתי אותה בזמנו *. התכנית הכללית היא לסגנן אותה כמו שעושים החבר'ה ברזילי, רק שמפאת אוירת הנכאים הכללית הסתפקתי במועט הפעם. כך, בכל מקרה, נראית השמלה המקורית מרזילי.


את המגפונים הכסופים המשגעים שבתמונה, אגב, שקלתי לקנות אבל העקב הגבוה לא עשה לי טוב, וכך חסכתי הוצאה של 800₪.

אני לא זוכרת אם ראיתם כבר את השרשרת הזובפעולה, אז הנה תקריב. אני מודה שאני אוהבת אותה הרבה פחות מאת העגילים שקניתי איתה ואת השרשרת המופיעה באיור בראש השבליג. אני מתלבטת כבר כמה זמן אם לוותר ולמכור אותה לכל המרבה במחיר, אבל זה שיש לה תספורת קצרה וגם לי וזה שיש לה שרשראות כמו שלי יש (בגלל זה קניתי אותה) מקשה עליי לקבל את ההחלטה. אם תשימו לב, תבחינו שאחת השרשראות שלה זהה למעשהלעגילים שלי.


ועכשיו זהו. עייפתי ואני רוצה תה ולקטר למישהו. אלך למצוא אומלל במשרדים השכנים, למוטי לא הצקתי לפחות חצי שעה ואני בטח חסרה לו. מה שמזכיר לי, שאני מודעת לבעיה עם מנגנון התגובות בפייסבוק ובודקת איך מתקנים את זה.

*אגב קופונים והנחות, שמתם לב שהוספתי קופון חדש ומגניב בדף ההטבות לקוראי השבלוג?

↧

כרזות נגד שמנים ברחובות

January 7, 2014, 4:03 am
$
0
0

חברים, זה הולך להיות פוסט קצר מאד. אני כועסת. מאד מאד כועסת. מסתבר שהקמפיין נגד השמנת ילדיםיוצא לפועל, ושמעתי שמתחילים לתלות את הכרזות הזוכות ברחובות תל אביב.

אני רוצה דבר פשוט מאד - אם אתם רואים כרזה כזו, אמרו לי איפה היא נמצאת. אני אצטלם לידה עם שלט עם המשקל שלי ועם הבטן השמנה שלי בחוץ. אולי בביקיני, כן זה רעיון טוב. 

תגובה שפרסמתי בדף הפייסבוק של הקמפיין 

אם אתם רואים כרזה כזו ואתם רוצים להצטלם לידה עם המשקל שלכם או בלי חולצה, שלחו לי את התמונה לכתובת raisinlike @ gmail.com (בלי הרווחים) ואני אעלה אותה לדף של הבלוג.

אני רוצה שילדים שמנים ידעו שאין להם במה להתבייש. אני רוצה שהורים יתמכו בילדים השמנים שלהם ויעזרו להם בדרך בריאה ומחזקת ולא בדרך מאמללת ומשפילה. אני רוצה שהחברה הישראלית תלמד לקבל את מי שלא הולך בתלם שמוכתב לנו מלמעלה. 

אני כועסת מכדי לכתוב שוב את מה שכבר כתבתי. אתם מוזמנים לקרוא את דעתי על הקמפיין הזה ברשומה הזו. 

אני מקווה שתתמכו ברעיון, ומקווה שנצליח לעשות שינוי כלשהו. כל דרך מתחילה בצעד קטן.

כרזה שהכנתי בחצי דקה מחטיפים שמצאתי במשרד

עדכונון - חשבתי על זה והבנתי מה חסר בקמפיין הזה, ולכן מותיר אותו נטול ערך. חמלה. אין בקמפיין הזה מילימטר אחד של חמלה. אל תבלבלו חמלה עם רחמים. רחמים באים ממקום של התנשאות. חמלה היא הרגש המבטא אנושיות, שותפות גורל, רצון להפחית מסבלו של האחר. הקמפיין נטול חמלה ולכן הוא מקדם בושה ואשמה. אני לא יכולה שלא לתהות מה קרה לאנשים שעומדים מאחורי הקמפיין הזה שהפך אותם לאדישים כל כך לרגשותיו של האחר.

בנוסף, שיניתי את כותרת הרשומה מכרזות נגד השמנה ברחובותלכרזות נגד שמנים ברחובות, בהמלצת קוראת.

עדכונוסף - דיברתי עם עירית תל אביב, מחלקת שילוט ופרסום. שאלתי מה ניתן לעשות בנוגע לשילוט חוצות שפוגעני בעיני. הנחו אותי לשלוח פקס עם פרטי קשר ופרטי הענין לפקס 03-5216046, לידי רבקה שובבו (אני מקווה ששמעתי נכון את שמה) מנהלת השרות לשילוט ופרסום. אם אתם מסכימים איתי שהקמפיין לשנאת שמנים צריך לרדת, פנו אליהם.

ועוד איזה משהו קטן שהוא מובן מאליו, אבל לפעמים צריך לומר את המובן מאליו - אני מתנגדת באופן מוחלט למעשי וונדליזם. אנחנו מתרגלים פה מחאה אזרחית, טיבט סטייל. המטרה היא לעודד ילדים (ואנשים) שמנים ולא לבייש, לפגוע או להזיק למארגני המקפיין הזה. התקשורת המודרנית הפכה את המשקל שלי לפוליטי? סבבה, הם יקבלו מחאה פוליטית.

הנה כמה הצעות לשלטים שתוכלו להחזיק כשאתם מצטלמים ליד המודעות
  •  אני ילד\ה שמנ\ה
  • ביוש שמנים הוא בושה
  • די לשנאת השמנים
  • די לשנאה
  • שלט עם המשקל שלכם
  • ילדים שמנים ראויים לאהבה
  • כולנו ראויים לאהבה
אתם מוזמנים להציע פה עוד רעיונות לשלטים וכמובן, להמשיך להצטלם ליד השלטים ולשלוח לי את התמונות (אם אתם רוצים שאפרסם אותן). 

ולסיום משהו שכבר אמרתי מספר פעמים אבל נראה שיש להבהיר - אני לא מעודדת השמנה. אני מתנגדת לקמפיין הזה שכולו שנאת שמנים, הפחדה וביוש שמנים. כן, השמנת ילדים היא בעיה. בעיה בריאותית ותרבותית (צרכנית ופיננסית בעיקר) ולא בעיה חברתית. הקישור בין שומן לבידוד חברתי פסול, בפרט כשמדובר בילדים ויש להלחם בו.
↧
↧

תלונה לעירית תל אביב על הקמפיין נגד שמנים

January 8, 2014, 12:54 am
$
0
0

בוקר צח בוקר לח! בהמשך לרשומה מאתמול, והרעש התקשורתי שנגרם בנושא, התבקשתי מספר פעמים לשתף את נוסח התלונה ששלחתי לעירית תל אביב בבקשה להסרת קמפיין החוצות. 

אני מצרפת את הפקס ששלחתי וקוראת לכם להמשיך לכתוב לעיריה ולדרוש את הורדת הקמפיין. כמו כן - המשיכה לשלוח לי תמונות שלכם מוחים על רקע הכרזות. אני אומרת לכם, אנחנו נוריד את הקמפיין הנתעב הזה!

כשיורידו את הקמפיין והסערה תחלוף, וחברת הפרסום תגיד אתם רואים? העלינו את הנושא למודעות הציבורית, הקמפיין הצליח!זכרו היטב שמי שהעלה את הנושא למודעות הציבורית הוא אנחנו, הציבור שלא הסכים לשתוק מול הבריונות, ולא הם.

↧

ניצחנו!!!!!

January 9, 2014, 6:29 am
$
0
0

אחרי הראיונות לעתונות לטלויזיה ולרדיו, ואחרי שהכרזתי שבכוונתי לתבוע את ג'יי סי דקו (החברה שעומדת מאחורי הקמפיין) ואת ענבר מרחב ניסן G (חברת הפרסום שעיצבה את הכרזה עליה כתוב "יא דאבה" שתלויה קרוב לבית שלי), ראיתי עכשיו את המבזק הבא בויינט:


אני כל כך גאה בנו, הציבור שלא הסכים לשתוק מול עוולה נוראיתזו. אני גאה ששנלחמנו, וצרחנו, וזעקנו, ובכינו (כמה דמעות שאני הזלתי במהלך היומיים האחרונים. דמעות צורבות של עלבון וזעם. וכמה מכתבים קיבלתי מקוראים שבכו כמוני), וצילמנו, ולא ויתרנו ודרשנו שהקמפיין המתועב הזה ירד לפני שעוד נפש של ילד (או מבוגר שמן) תפגע.

אני גאה שנלחמנו על הצדק ושניצחנו. מתי בפעם האחרונה יצאתם למאבק ציבורי על הצדק וניצחתם?

אני גאה שילדים ומבוגרים שמנים מבינים עכשיו את המסר - 

שמנים אינם חולים
שמנים ראויים לאהבה
שמנים אינם שונים מאחרים
שמנים אינם חלשים
שמנים אינם מכוערים
שמנים אינם מצחיקים
שמנים אינם אשמים או רעים
שמנים אינם עצובים 

שמנים אינם שום דבר שהם לא רוצים או בוחרים להיות.
שמנים הם בני אדם ומשקלם הוא עניינם הפרטי.
לאף אחד אין את הזכות לשפוט את רעיו.
שמנים זכאים לחיות את חייהם בפרטיות ובשקט.

שמנים יכולים להיות יפים
בריאים
חזקים
מובילי דיעה
מנהיגים
נערצים
וכל דבר אחר שהם בוחרים להיות.

אני גאה על שילדים שנפגעו מהכרזות האלה קיבלו שיעור ראשון במעלה באזרחות.

אני גאה על כך שהשגנו את ההישג הזה ללא אלימות או וונדליזם אלא בדרכי שלום.

אני מאושרת שדרך החמלה ניצחה.

אני פשוט מאושרת.

↧
Search

תשוויץ הנחות סוף השנה ואנחות בצידו

January 11, 2014, 10:00 pm
$
0
0

ברוך רופא חולי נפש ברשות הציבור, אפשר לחזור לכתוב רשומות מוגהות על תכנים לא בוערים! ומה מתאים לחגוג זאת יותר מתשוויץ בן תשוויצים? אולי רק עוגת שוקולד חצי מוס חצי בראוניז שנאפית בתנור ברגעים אלה ממש.

ראשית, פתרתי לי בעיה חורפית קשה. בחנות של הביתה, מצאתי שטיחמוארך שמתאים בול לצד שלי במיטה ובזה נגמרה בעית הרגלים הקרות על הבוקר שלי.


עכשיו, כשירד ממני העול הקריר, התפניתי לבדוק את הנחות פוסט חג המולד באתרים החביבים עלי.

בחודשים האחרונים לא הולך לי עם אסוס, אבל החלטתי לנצל את ההנחות להשלמת חסרים. הזמנתי לי את המכנסים הלבביים האלה, בהם חשקתי זמן מה, במידה 22 (אני תמיד מזמינה מכנסים במידה 22 ומצרה אותם, כי הירכיים שלי רחבים מהמותן) ומסתבר שהם ממש גדולים (או שרזיתי, כי בזמן האחרון כמעט כל מה שאני קונה אונליין גדול עלי). אני משאירה אותם למרות גודלם כי הם רכים ונוחים והגומי במותן מונע מהם ליפול ממני. הם כמו שרוואל, אבל חורפי, וזה נחמד.


הזמנתי גם את החצאית דמוית העור הזו, שלא באמת דמוית עור, אבל במחיר 9$ קשה להיות קטנוני.


אני רגילה לחשוב על סיכות כתכשיט חורפי ואיני יכולה שלא לתהות אם יש מי שעונדת סיכות גם בקיץ. מאחר והסוודרים שאני לובשת לאחרונה הרגישו קצת ערומים, חיפשתי סיכות ניצנוצאז' שיתאימו להם אבל הכל היה מאד יקר. לשמחתי, מצאתי באסוס את צמד הענקיות האלה בהנחה גדולה, וזה בול מה שרציתי.


החצאית הזושל קרמה קומה גם היתה מוזלת באותו זמן, אבל ראיתי שבסייל של קרמה קומההיא עולה כמעט חצי ולכן הזמנתי אותה משם במידה L שהתגלתה כגדולה. אבל החלטתי לא להחזיר אותה (בשל העלויות הנלוות, ראו מה שכתבתי כמה פסקאות למטה) אלא ללבוש אותה כך בינתים ואולי להצר אותה בהמשך.
מהסייל של קרמה קומה הזמנתי גם את השמלה הזו, שנראית בתמונה יוקרתית, סקסית ומקסימה והתגלתה במציאות כסחבה פושטית נטולת כל חן, וכאילו שזה לא מספיק (בבד הזול שלה היתה רכבת ליד הכפתורים בצוואר) גם יש לה מין כותפות צבאיות מטופשות ומכוערות שלא רואים בצילומים באתר. שלחתי אותה, בתוספת מגוון איחולים למעצביה, חזרה לדנמרק.
עכשיו, ראו הוזהרתם - לקנות בגדים בסייל של קרמה קומה עולה חצי מלקנות את אותו הבגד בסייל באסוס, אבל קחו בחשבון שהדנים שולחים הכל ב-UPS מבלי להודיע מראש, מה שגורר עלויות נלוות (מילא המע"מ, אבל יותר מ-200₪ של עמלות UPS שונות) כך שאתם משלמים הרבה יותר משנדמה לכם. אני נמצאת עכשיו בקרב איתם לקבל פיצוי על העלויות האלה, ובשלב זה של חיי נראה לי שאני לא אראה מהם שקל.

ולסיום, דילמה. קניתי בסייל של אסוס גם את התיק הזה של אלדו. התיק מתוק להפליא ואין לי תיק שחור קטן, אבל למרות היותו שמנמן מספיק בשביל להכילן מפתחות, ארנק קטן, טישו וכל דבר אחר שהייתי מצפה להכניס לתיק ערב, אין שום דרך להכניס לתוכו טלפון סלולרי (וניסיתי שנים, גדול וקטן). זה פשוט לא הולך. הוא קצר מדי, אבל הוא כזה חמוד שאני לא מצליחה להחליט אם להחזיר אותו או לא.
מה אתם אומרים? 
↧

זהירות הגורילה

January 12, 2014, 10:30 pm
$
0
0

מתי בפעם האחרונה איימו לזרוק אתכם מהמשפחה בגלל נעלים? דברים כאלה קורים לי מדי פעם (לעד אזכור איך אבי ז"ל הציץ בי בעין חצי עצומה ממיטתו בתל השומר, אחרי ניתוח שנמשך שעות ארוכות במהלכו הפסיק לבו לפעום פעמיים ואחריו היה מאושפז שלושה חודשים, ואמר לי קול צרוד אלה נעלים חדשות?) אבל אחרי שאחי הגדול ראה אותי מסתובבת עם קופסה של אדידס וביקש לראות מה יש בתוכה הוא צעק עלי כפי שלא שמעתיו צועק מעולם. אחרי זה הוא לא דיבר איתי עד סוף היום, וגם כשחזר לדבר היו אלה נהמות יותר ממילים.

אחי, מיותר לציין, לא ממש מבין באופנה. אחרת איך ניתן להסביר תגובה כזו קיצונית למראה מחמדים שכאלה?



אני חושדת שהוא מאומץ.

בכל מקרה, נעלתי את הנעלים היפות בערב שבת למסיבה החודשית של החבר'ה, אליה נהוג לנעול נעלים שטוחות כי עומדים הרבה ואף פעם אין חניה. זה אולי הזמן לציין שאת הטישרטים שלובשות הגורילות אפשר להוריד בקלות כדי לכבסם. דליקטס!


אני לובשת
חולצה, צמודונים ועגיל מרזילי
חצאיתשל ניו לוק מאסוס
נעלים של ג'רמי סקוט לאדידס

הנה תקריב על העגיל. באוזן השניה ענדתי שני עגילי זהב זעירים, לאיזון. תכשיטים אסימטרים מתאימים לשיער קצר כמו שגורילות מתאימות לקרסוליים דקים.


אני חייבת לציין שהצבע הירוק מחזיק מעמד בשיער שלי הרבה יותר משחשבתי שיחזיק. הייתי מקטלגת את זה תחת ביזאר, אבל כשלוקחים בחשבון את הנעלים שלי.. אלוהים בורכתי בטעם טוב כל כך שזה משהו.

ונסיים בשיר.

 
↧
↧

מדריך השבלוג לשמנמונת בדייט

January 14, 2014, 10:30 pm
$
0
0

אחת הרשומות שביקשתם שאכתוב היא רשומת המלצות לשמנמנות שיוצאות לדייט. רשומה כזו נראית פשוטה, אך למעשה היא מורכבת לכתיבה. אני יכולה לתת לכם מגוון עיצות נחמדות ללבוש יפה ומחמיא רק כדי לגלות שהוא דוחה כל זכר בר דעת שיתקרב אליכן, אחרי הכל חובבות אופנה כמוני אוהבות בגדים שעונים רק לעתים רחוקות על ההגדרה המקובלת ליפה. אז גייסתי את חבריי למחקר קצר, שאלתי גברים מה הם אוהבים ומה לא, ואת מסקנות מחקרי אסכם לכם כאן.

כמעט כל הגברים ששאלתי מה היו רוצים לראות את בת זוגם השמנמנה (או בכלל) לובשת ליציאה רומנטית, ענו את אותו הדבר. אם אסכם את דבריהם, הם אוהבים לראות:
  • אישה הלבושה באופן התואם את המאורע והמקום
  • באופן נשי, לא זרוק ולא מתיילד
  • בבגד שמחמיא לה 
  • וניתן לראות שנוח לה בו
  • מבד שנראה נעים למגע
  • ואיפור עדין
על כך אני מוסיפה את האני מאמין שלי (שנכון לא רק לדייטים אלא לכל מפגש ראשון משמעותי, כגון ראיון עבודה) והוא שאסור להתחפש למי שאת לא, אחרת את עלולה לפספס מחד או מצד שני להצליח, ואז למצוא את עצמך מחופשת לנצח.

לפיכך הרכבתי שלושה אבי טיפוס שמתאימים לחורף ומבוססים על הכללים הללו, והנה הם לפניכם.

1. שמנמונת אורבנית

שמנמונת זו לובשת בגדים שהם סקסיים באופן נינוח ומתאימים לפגישה בשעות היום או הערב, בבית קפה או לטיול. המרכיבים הם מעיל ארוך נעים למגע, חולצה גברית עם רמזים נשיים ומעליה מיזע בצבע עדין, ג'ינס בגזרה נוחה ונעלים ספורטיביות. התכשיטים יהיו מאד עדינים, עגילים קטנטנים ושרשרת דקיקה אחת אם בכלל.

ג'ינסים נינוחים כגון אלה ניתן למצוא בהמוניהם בנקסטובאסוס (לשניהם משלוחינם לישראל).

החולצה הזו מנקסטנתנה לי את ההשראה לאיור. היא זמינה עד מידה 48.


גם המיזע הזהיתאים יפה

 
או זה, לחושקות בזריקת צבע


המעיל הזה מאסוסיהיה מושלם למטרה (ובכלל).

גם מעיל עור מחמיאיעשה את העבודה פה, אבל זכרו לשלב צבע רך או תכשיט עדין כדי לא להראות קשוחות מדי.


להשלמת המראה יש לנעול נעלים נוחות ושטוחות. סניקרז או נעלי אוקספורד יהיו מושלמות.

2. שמנמונת נשית

שמנמונת זו לובשת בגדים נשיים ורכים המציגים סקסיות מעודנת מבלי לחשוף יותר מדי עור. היא מראה את הצד הרך והמתוק שלה מבלי להגרר לחמידות יתר. מראה זה כולל חצאית באורך מידי (באורך הברך או מעט מעליה או מתחתיה), חולצה בהירה נעימה למגע עם צווארון רחב ועגול, ונעלי סירה או עקב בצבע מתאים או מנוגד לחצאית. התכשיטים יהיו עדינים ודקים (עגילי ג'יפסי, שרשראות ארוכות עם תליון קטן).

החצאית הזו, שזמינה עד מידה 46, מתאימה למראה זה


גם זו מאסוסמקסימה


למידות הגדולות יותר, מתאימה החצאית הזושמגיעה עד מידה 56 (למרות שאני מעדיפה את החצאיות שמגיעות מתחת לברך).


חולצות פסים נחמדות תמצאו כאןוכאןשלא לדבר על החמודה הזו, שהמידה הגדולה שלה מתאימה לדעתי למידה 48 (אני מקווה שאיני טועה).


3. שמנמונת חגיגית

באירועים חגיגים ומסיבות אפשר להעמיק את המחשוף ולקצר את החצאית. מאחר והרבה פעמים נמצא את עצמינו במקום חם בערב קר, אני ממליצה ללבוש קרדיגן או ג'קט מעל שמלה קצרת שרוולים, כך שנוכל להסירו ולהתרענן במידת הצורך. אני ממליצה ללכת על שמלה שחורה למקסימום דרמה מאופקת (שילוב מוצלח) ועליונית צבעונית יותר. זה גם המקום להוסיף תכשיטים בולטים יותר ואיפור מעט יותר מודגש.

האמא והאבא של שמלות מסוג זה היא מוד קלות' (תוכלו למצוא קוד הנחה על קניה ראשונה בדף ההטבות של השבלוג) שם תמצאו אוסף של שמלות עליזות ויפות בסגנון רטרו (וגם לא) במידות גדולות (וקטנות) כמו זו, שמגיעה עד מידה 54.
או זו הסקסיתבסגנון שנות השישים המוקדמות.

גם השמלה המקסימה הזו מנקסטמתאימה. היא עולה 322₪ ומגיעה עד מידה 54.


מעל השמלה אפשר ללבוש את הקרדיגן הזה



או זה מאסוס, שמגיע עד מידה 46


אסיים מדריכון זה בהמלצה של ידידי מושנזון, אותה חיזקו כל חבריי הגברים בהנהון נמרץ ושפע לייקים, והיא -
עוד לא נולדה האשה ששמלה בהדפס עור נמר תתאים לה בדייט ראשון 
ובנימה אופטימית זו ואיחולי אהבה לכולם, אסיים.

↧

כדורים פורחים באוויר

January 18, 2014, 10:30 pm
$
0
0

מה קסומה ומרגשת כותרת זו! אני מתרגשת ומוקסמת לחלוטין ואני מתעבת בלוגים קסומים ומרגשים. אבל מה לעשות, ולבשתי לאחרונה שמלה מעוטרת בכדורים פורחים ורציתי להראות לכם אותה? כך נפלתי בפח הבלוגים הקסומים והמרגשים והפכתי בלוגרית פח. חיים קשים!

בכל מקרה, זו תלבושת לבראנץ' (אני יכולה לשמוע את וונדימהנהנת בשמחה, היא אוהבת תלבושות לבראנץ'). אני שמחה שלבשתי שמלה נטולת שרוולים כי היה ממש חם בשלב כלשהו.

אני לובשת 
קרדיגן מגאפ
גרביונים מאלוהים יודע איפה
נעלים ישנות מאד
שרשרת של ה. שטרן



בהתחלה קניתי את השמלה במידה 3X אבל היא התבררה כענקית. התופרת שלי הצרה אותה, והיא עדין היתה גדולה מדי. אז מכרתי אותהוהזמנתי חדשה במידה 1X והופ - סוף טוב הכל טוב.

אה וגם ראיתי מאפים.


ממממ מאפים.

↧

משהו רקוב בממלכת ספרד

January 19, 2014, 11:04 pm
$
0
0

חדשות טובות - מנגו השיקו קולקציה ארוכת טווח למידות גדולות. חדשות רעות - הקולקציה מגיעה ממידה 40 עד מידה 52, שזה מידות גדולות כמו שאגודת הדודניות מידות גדולות (אתרים ובלוגים מסביב לעולם מגנים את מנגו על כך בכל הכח). חדשות טובות - הבגדים ממש יפים. חדשות רעות - אין תכנית להפיץ את הקולקציה בארץ בשלב זה, הם מחכים קודם לראות כמה זה יצליח בחו"ל. התבאסתן? חכו.

מדובר בקולקציה קלאסית ויפה שמציעה בגדים בסיסיים וסולידיים בצבעים, בדים וגזרות ששמנות מקומיות יכולות רק לחלום עליהן. כולי תקווה שמעצבים מקומיים ילמדו ממנה איך לספק נשים שמנות (המפתח לכך, כפי שכתבתי כבר מיליון פעמים, הוא להציע להן בדיוק את אותו מגוון הבגדים שמציעים לנשים רזות).

בכל מקרה ומאחר ואני חלאה מכומנת, החלטתי להראות לכן כמה מהדגמים היותר מוצלחים בקולקציה, לטעמי. למה שרק אני אזיל ריר מול המסך? אגב, כמה מהחבר'ה בדף הפייסבוק של השבלוגשם שיתפתי את הקישור לחנות ההולנדית, התלוננו על כך שפני הדוגמנית חתוכים בצילומי הדגמים. האמת היא שלא שמתי לב לכך לפני שהעירו על זה. זה לא כל כך מפריע לי אבל אולי אני מפספסת משהו. יאללה, נתחיל.

קרדיגן אדוםיפה (מוזר, אני לא נוטה לחבב בגדים אדומים) במחיר מעולה.

מחירו 141₪

שמלה קלאסיתבצבעים שלא רואים בארץ בבגדים במידות גדולות (ידועים בכינויים - צבעים טבעיים וניטרליים). 

מחיר 378₪

שמלה מתוקהומחמיאה שקיימת גם בגרסת חולצה. אני הייתי חוגגת עליה בקיץ.

מחירה 260₪

מה מיוחד בתלבושת האפורההזו אתם שואלים? ובכן, כלום, וזה בדיוק מה שמיוחד בה. מתי לאחרונה ראיתם אישה שמנה בתלבושת פשוטה ונקיה שכזו? זה מה שחשבתי.

מחיר כל התלבושת (חולצה, מכנסים וסנדלים) 708₪

בנוסף, יש אוסף משובח של ג'ינסיםיפים וחולצותבסיס מוצלחות וזולות.

עליי לציין שתמונות הקטלוג הטרידו אותי. לוקחים שוגמניתצמרת כמו רובין לוולי רק בשביל לצלם אותה בפרצוץ לפת לובשת ג'ינס עם גומי כאחרונת הדודות? זה יוצר בעיני את הרושם שמנגו מזלזלים בקהל הלקוחות שלהם.


אם בשלב זה חשבתי שאני פרנואידית, עכשיו אני כבר יודעת שיש לי אויבים. המזימה הערמומית שלי היתה להזמין מהחנות המקוונת האנגלית בעזרת חברת שילוח, אבל אז עיינתי בטבלת המידות שלהם והשוויתי אותה לזו של אסוס ומוד קלות' והיא פגומה לחלוטין. הפער בין מידות החזה והמותן בתוך אותה המידה ענק ומידות הירך כלל אינן מצוינות, כך שירדתי מהרעיון עד שיתאפשר לי לנסוע למדינה בה יש חנות ולמדוד את הבגדים. אני חושדת שמידה 52 שלהם היא למעשה מידה 46 של חברות אחרות. יתכן שהעיצובים כל כך מוצלחים כי הם לא באמת נוצרו במחשבה על קהל לקוחות שמן, אחרי הכל - המאפיין השמן היחיד בקולקציה הוא הגומי במותני כמה מהג'ינסים. תחשבו על המסר שזה מעביר לנשים במידות 40-46, שמעכשיו הן רשמית שמנות. זה לא פחות ממחפיר.

אם להיות מעשיים, זו לא ממש קולקציה לאף אחת, לא אם היא שמנה. אני חושבת שנכון להתייחס לכך כאל תרגיל באיך לעצב בגדים לנשים שמנות. הבגדים מצוינים ועכשיו כל מה שצריך זה להפוך את הקולקציה לזמינה בכל חנויות רשת מנגו ברחבי העולם ולהגדיל את טווח המידות כדי שנשים שמנות יוכלו ללבוש אותה (קונספט מהפכני, אני יודעת). כשהתחלתי לכתוב את הרשומה התלהבתי מאד ותמהתי מדוע שוחטים אותם בכל אתר אופנה רציני ברחבי העולם. עכשיו אני מבינה שמנגו פשוט עבדו עלינו.

אז נכון, יש פה הרבה בגדים שהייתי רוצה לעצמי, אבל טעם הלוואי שנשאר לי בפה בסופו של דבר הוא מר. מר ועצוב. כנראה שככה נוצרות שמנות ממורמרות.

↧
Viewing all 338 articles
Browse latest View live
Search