צבעים מלבבים

December 29, 2012, 9:30 pm

≫ Next: סיכום אופנתי לשנת 2012

בחורף, בדיוק כמו בקיץ, חשוב לי להתהדר ולהתבדר בבגדים ואביזרים צבעוניים. את הבגדים אראה לכם ברשומה קרובה, היום הוא תורם של האביזרים ומוצרי האיפור שאני הכי אוהבת בימים אלה.

למשל, העגילים האלה, שקניתי במוזיאון ויקטוריה ואלברט (אם לא ידעתם, יש בחנות המוזיאון הזה ספרים ותכשיטים מרהיבים ממש. חלקם גם יקרים להחריד, כצפוי, אבל בהחלט לא כולם). התאהבתי בתכשיטים של Cileaמאז ראיתי את ליסה אלדרידג'עונדת אותם בסרטונים שלה לפני שנה, וחיפשתי אותם הרבה מאד עד שגיליתי שהם נמכרים בחנות של ה-V&A. אחרי חיטוט מתמשך, והתקף לב קטן למראה מחירי השרשראות, החלטתי לקנות את העגילים האלה שמתאימים לחורף יותר מלקיץ, למרות ואולי בגלל הצבעוניות העזה שלהם. בקיץ, אחרי הכל, לא תראו אותי לובשת צבעים חזקים כמו אדום או פוקסיה. אני מעדיפה ללבוש אז צבעים רכים ומורכבים יותר.

הצטרפה לעגילים בצילום, חיפושית קטנה שהיתה של אמא

פלטת הצלליות החביבה עליי בימים אלה, כשקל ונעים להתאפר ולא מזיעים כמו סוסים כל הזמן, היא זו של לורה מרסייה שהרכבתי בנסיעתי האחרונה ללונדון בסוף אוגוסט. הפלטה מגיעה ריקה (בדומה לקונספט של בית האיפור הפולני אינגלוט, שעליו נדבר בהזדמנות) ואפשר לבחור עבורה אילו צלליות שרוצים. אני בחרתי בשלושה צבעים שהתגלו כלא פחות ממושלמים - נוחים למריחה, עמידים להפליא (עם ובלי פריימר על העפעף) ומחמיאים ליום יום וגם לערב.

מימין לשמאל - Bamboo חום בהיר עם שימר ברונזי עדין, Sable שהוא אפור-חום בגימור סאטן ו-Shimmerplum שהוא גוון שזיף עמוק עם ניצנוצים ורדרדים, מוזהבים וכסופים (והפחות מוצלח שבחבורה, כי כמו צלליות ניצנוצאז' רבות אחרות הוא קשה יותר). אלה הצלליות הטובות ביותר שניסיתי בשנים האחרונות ואני ממליצה עליהן מכל הלב.

את פלטת Starry Nightשל MUA חיפשתי כשהייתי בלונדון ולא מצאתי בשום מקום, היא אזלה לחלוטין מהחנויות. לפני כמה שבועות היה סייל באתר של MUA (שודאי קראתם עליו בכל בלוג טיפוח בעולם) וסוף סוף קניתי את הפלטה במחיר מגוחך (כל ההזמנה שלי, שכללה שתי פלטות בגודל זה ועוד פלטה קטנה ולק עלתה 60 ש"ח) למרות שגם כך, מחירה כ-25 ש"ח. היא כוללת מגוון צבעים נעים ליום ובעיקר לערב ומשלימה את גווני הורוד-סגול שהיו חסרים לי. מוצלחת ביותר, למרות שלא ניתן להשוות אותה לצלליות של לורה מרסיה שהראיתי למעלה. מצד שני, אלה של לורה מרסיה עולות פי כמה. בקיצור - קניה מצוינת.

גם את foreplay של Nars קניתי בלונדון אחרי שחשקתי בו זמן מה. למעשה, מדובר ב-Deconstructed Orgasm כלומר פלטה שמכילה את אורגזם המפורסמת (שיש לי ואני אוהבת כבר כמה שנים) ואת מרכיביה השונים - שימר זהוב יפה, ורוד פוקסיה מעורר וקורל אפרסקי שפחות מתאים לי. היום אפשר לקנות אותה גם באסוסבכ-260 ש"ח. היא שוכנת עכשיו במגירת האיפור שלי ואת אורגזם (או מה שנשאר ממנו) העברתי לתיק האיפור שאני לוקחת איתי לעבודה. סבבה אגוזים. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא למה לעזעזל הם נותנים למוצרים שלהם שמות כאלה דוחים.

בהשקה האחרונה של איב סאן לורן קיבלתי את Palette Couture Highlighting Powder. פלטת ברונזר שהוכיחה את עצמה כמשובחת לבהירת עור שכמותי. היא מזכירה קצת את הסומק האהוב עליי Blush Babyשל מאק, אבל עירוב הצבעים יוצר צבע חום וזוהר יותר מהבייבי שנוטה לורדרד סמוק טבעי. אני משתמשת בה כסומק יותר מכברונזר ואוהבת אותה מאד.

ולסיום, אביזר צבעוני לבית בצורת פרחים. לפני הרבה שנים התברר שיש לי כשרון בשילובי פרחים, ומאז עברתי דירה אני שמחה לקנות פרחים לשבת בכל הזדמנות שנקרית בידי. החנות שבה אני קונה כבר שנים היא ורד שמיר ברשפון, שהיא לדעתי חנות הפרחים היפה בארץ (הם ישתתפו בקולאז' סייל הקרובשל קרן שביט). השבע בחרתי גרברות אדומות, חמניות צהובות ואירוסים סגולים יפהפים. השילוב של צהוב וסגול כל כך מלכותי, חבל שאי אפשר ללבוש אותו בלי להראות כמו תוכיה משוגעת. נו שוין!

↧

סיכום אופנתי לשנת 2012

December 31, 2012, 3:29 am

≫ Next: בא לי בא לי בא לי

≪ Previous: צבעים מלבבים

אין מה לומר, זו היתה שנה חלשה לשבלוג, בעיקר כי לא היו לי תנאים לצילום ולכן בקושי היו מה לבשתי היומים. מילא זה, אבל לא לבשתי שום דבר מענין באמת השנה. את שבועות האופנה פספסתי, אחד מבחירה ואחד מפאת עומס בעבודה. הייתי חולה המון השנה. למעשה, 2012 היא השנה הכי גרועה בריאותית שהיתה לי אי פעם. הוסיפו לזה כחצי שנה של הכנות למעבר דירה ושיפוצים וקבלו מעט אנרגיה לכתיבה וכתוצאה מכך, מעט רשומות. אני מציעה שנסכם ונעבור הלאה לשנה פרחונית, צבעונית וחביבה יותר היא 2013 הבאה עלינו לטובה.

הטעות האופנתית של השנה - תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב: גלאח זה אסון. אסון. שנה אחרי, אני עדין משלמת את מחיר ההחלטה המיותרת לגלח את החלק הקדמי של השיער שלי. לא מספיק שזה נמאס עליי אחרי פחות מחודש, לגדל גלאח זה סיוט. הוא קופץ מלמטה והורס כל תספורת, הוא מאלץ אותך ללכת עם אלף סיכות שמושכות לך את הקרקפת, כמו ילדה בת ארבע. הוא גורם לכל שורש לא צבוע או שערה לבנה להראות מוזנחים פי מאה. והכי גרוע - אף אחד לא ממש רואה את זה חוץ ממך. אקיצר - לא. לא לא לא. לא.

תדביק בחזרה! תדביק בחזרה!

התלבושת שאתם הכי אהבתם השנה - היא ללא ספק זו.

שמלה מדורותי פרקינס בלונדון
שרשרת מ-East בלונדון (שנה שעברה)
גרביונים שקיבלתי מגאלה רחמילביץ'

מגפונים של Atelier do Sapato משופרא

התלבושת שאני הכי אהבתי השנה - אותה האחת בדיוק. הרגשתי נשית וחמודה וקיבלתי המון מחמאות. מסקנה, גם שמנות יכולות וצריכות ללבוש מיני.

הקניה הגרועה של השנה - כל מה שקניתי אצל פיפה. הוצאתי כ-5500 ש"ח על בגדים שלהם בתחילת 2012 ומתוך הר המכנסים, השמלות, הסוודרים והחולצות שקניתי נשארו בידי היום שני קומבניזונים, חולצה ושתי שמלות של המותג שאחת מהן אני מתכוונת למכור. כל השאר נמסר או נמכר (בגלל שלא החמיא לי) או התפרק ונזרק. בהתחשב במחירים של הבגדים, בכמה שהם יפים ובאמון שהיה לי במותג כשהכרתי אותו לראשונה, זו ללא ספק האכזבה הגדולה של השנה עבורי.

איט ווז נייס וויל איט לסטד

הקניה המוצלחת של השנה - מאחר ועניינו אופנתי, אני לא אדבר על הדירה שלי ותכולתה. לפיכך, הזוכה בתואר קנית השנה 2012 הוא המעיל הזה מגאפ. הוא נוח, מתאים לכל תלבושת, טרנדי ביותר (מסתבר, לא חשבתי על זה כשקניתי אותו) והדבר היחיד שחסר כדי להפוך אותו למושלם הוא ברדס. אבל מצד שני, אם היה לו ברדס לא היה לו הצווארון המסולסל החמוד שאני אוהבת. אני מבואסת מזה שקנית השנה כל כך פרקטית, אבל מה לעשות. זאת היתה שנה פרקטית, של בגדים נוחים ומנחמים.

רשומת השנה - זו שהכי נגעה לליבי וגם לליבכם.

היכולת להיות מדויקת בבחירות שלי, והבגדים פה הם מטפורה לכלל הבחירות בחיים, היא מפתח לאושר או ליתר דיוק, לסיפוק. וסיפוק הוא אחר המפתחות לאושר. כשיש לך מעט דברים, והם בדיוק מה שאתה רוצה שיהיה לך אתה שמח. כשיש לך המוני דברים שכולם ליד ואף אחד מהם הוא לא זה לא יעזור בית דין, אתה תמשיך במירוץ המטורף למצוא את הבגד האחד שיספק אותך ואף פעם לא תמצא אותו.

זהו.

נרים כוסית לחיי שנה מדויקת יותר. שנה של צבע ויופי. של שקט ושלווה ויצירתיות. שנה של שבליגה צבעונית ומשמחת לכולנו. רות סוף.

↧

בא לי בא לי בא לי

January 1, 2013, 7:16 am

≫ Next: סיכומי 2012 בחזית השמנמנה והשראה ל-2013

≪ Previous: סיכום אופנתי לשנת 2012

2013, שנת חשקים שכמותך! רק התחלת וכבר בא לי לקנות כל מיני דברים.

שמלת תחרה ארוכה

שמלת תחרה של נקסט, 390 ש"ח לפני משלוחה

ארוכה ומקסימה, מגיעה בשחור ובכחול כהה והיא ללא ספק חיקוי של הרבה שמלות ערב מסוגה שנראו בזמן האחרון, בעיקר בגלל שהדוכסית קייט אוהבת אותן. אני בקריז של שמלות מקסי נשיות בזמן האחרון, אבל יש לי אחת יפהפיה של אלמביקה מתחרה שחורה. מה שטוב באתר של נקסטהוא שבחנויות הרבה פעמים חסרות המידות הגדולות, אבל בחנות המקוונת יש את כל מגוון המידות (אלא אם כן מדובר בבגד ישן, ואז מן הסתם יהיה יותר קשה למצוא בדיוק מה שרוצים). אני לא מצליחה להחליט אם לקנות אותה או לא (ובאתר הזה, אין סיילים אף פעם ככל שראיתי).

מגפוני ניצנוצאז'

אני מתה למגפוני ניצנוציאז', אבל הם חייבים להיות פרקטיים. כלומר - שיהיו ניצנוציים חלקית בלבד, וששאר המגף יהיה כמה שיותר ניטרלי. וכמובן שהם חייבים להיות נוחים. נניח כאלה

עוד יותר טוב - כאלה בהירים יותר מזמש ועם עקב נמוך יותר. יש כאלה בחנויות מקוונות, אבל זה יוצא נורא יקר עם משלוח ואני לא אוהבת לקנות נעלים אונליין, הפעמים הבודדות שעשיתי את זה עד כה לא היו הצלחה גדולה.

אם מי מכם, קוראים חביבים, נתקל בכאלה איפשהו בארץ אנא ספרו לי!

מטריה שקופה

עוד דבר שאני משתוקקת אליו כבר כמה שבועות טובים הוא מטריה שקופה, ולא סתם מטריה שקופה אלא מטריה קעורה ועמוקה כזו, מה שנקרא מטרית כלוב ציפורים.

בתמונה, מטרית כלוב ציפורים בצורת כלוב ציפורים של לולו גינס מפה

אני רוצה מטריה שאפשר לראות דרכה את הגשם, ילדותית ושמחה כזאת שגם אפשר לכסות איתה את הראש והתיק ועדין לראות אם אני צועדת ישר לתוך עמוד. באסוס יש את זאת של לולו גינס, אבל אני לא סגורה עליה כי היא לא מספיק שקופה. מישהו ראה כזאת בארץ? ספרו לשרונל'ה, אל תתביישו.

זהו בינתים. פרט לזה הייתי שמחה לחופשה של כמה ימים ביערות הכרמל, אבל נדבר על זה פעם אחרת. שנה אזרחית נחמדה לכולם!

↧

סיכומי 2012 בחזית השמנמנה והשראה ל-2013

January 3, 2013, 12:33 am

≫ Next: מלבושים לשנה החדשה

≪ Previous: בא לי בא לי בא לי

הנושא - בלוגריות אופנה שמנות מרחבי העולם משתפות את התלבושות האהובות עליהן בשנת 2012 עם הקוראים. המקום - שבלוג. לפני כמה ימים היה דיון נלהב בנושא בדף של הבלוג בפייסבוק, אז חשבתי שכדאי לשתף גם את נטולי הפייסבוק ולהרחיב טיפה.

ובכן, קבלו את מסכמות השנה השמנמנות המרשימות בעיני.

אודרי מסכמת את 2012
מאז שסקינההפסיקה לעדכן את הבלוג כמעט לחלוטין (עברה לטאמבלראבל הוא ממש לא משהו), אודריתפסה את מקומה כחביבה עליי מהאירופאיות השמנות. אני לא אוהבת את מה שהיא עשתה לשיער שלה השנה, אבל היא מופת לכל שמנה שרוצה ללמוד איך להתלבש. ככה זה בצרפת, יש מבחר מספיק שמאפשר לך ללבוש בדיוק מה שהרזות לובשות, רק במידה גדולה יותר וככה בדיוק זה צריך להיות. אני החלטתי שהיא תהיה מקור ההשראה שלי ל-2013. אחרי שנת מלבושים חלשה יחסית, אני זקוקה למישהי שתהווה מודל לחיקוי, והטעם שלנו (ככל הנראה) מאד דומה.

התלבושת שאני הכי אוהבת

נינוח, סקסי, בטוח בעצמו, שילוב הצבעים מושלם

הג'קט האדום (שמככב בבלוג ובצדק) מושלם

התלבושת הזאתהיא כל כך אני (חוץ מנעלי העקב השפיציות)

והיא גם זו שהזכירה לי שיש לי בגדים יפים ואני צריכה ללבוש אותם

לסיכום - מלכת היופי של 2012
מדד השרונה -

ג'ורג'ינה מסכמת את 2012
מוקד הדיון בפייסבוק היה סיכום השנה הזה. אני אהבתי מאד את גו'רג'ינהכשגיליתי את הבלוג שלה לפני שנתיים, אבל בעיני היא הולכת ונהיית מגוחכת יותר ויותר וסיכום השנה הזה הוא השיא בתהליך עד כה. אני משערת שהיא עברה את הגבול מבחינתי כשצבעה את השיער לורוד. מאידך, אין ספק שיש לה ביצים מפלדה ואני אוהבת את זה. מצד שלישי, מעולם לא נתקלתי בפלדה פסטלית קודם לכן. שוין.

התלבושת שאני הכי אוהבת

אני לא באמת אוהבת את התלבושת,

אבל השיער פשוט נפלא

ציון לשבח - השיער נראה מדהים, פשוט מדהים. לא יאמן שהוא יפה כל כל אחרי שנתיים של הלבנות בשביל שטיפה ורודה. איזה כיף להיות בת עשרים ו!

לסיכום - צבעה את הגבול בורוד ואז עברה אותו בדילוגים עליזים
מדד השרונה -

גבי מסכמת את 2012

הבלוגרית שהפכה למגישה ב-MTVמצטיינת בסגנון פאנקי אורבני אוּבֶּר מגניב. בעיני, התלבושת הכי יפה שלה השנה היתה תלבושת מספר תשע, אבל היא נהנית יותר מלהיות מאגניבה, ולכן בחרה בתלבושת לא יותר מדי מרגשת בתור ה-תלבושת של 2012.

התלבושת שאני הכי אוהבת

מהממת!

ציון לשבח - הביקיניפשוט נהדר (ותודה אישית ממני כי בזכותה אני קונה ביקיני לקיץ הקרוב).

לסיכום - שיחקת אותה אחות שלה

מדד השרונה -

ניקולט מייסון
ניקולט מברוקלין לא עשתה סיכום שנה השנה. היא מתמחה באביזרים יוקרתיים ושילובי צבעים נועזים והנעלים שלה גורמות לי לייבב מקנאה. הנה כמה מהתמונות שאהבתי השנה בבלוג שלה.

שאנל, מיו מיו, לולו גינס, אסוס - הכל הולך

מהממת, ניקולט מייסון

לסיכום - הלוואי עליי
מדד השרונה -

בונוס - עדכון מהמלכה האם
סטפאני זויקי לא עשתה סיכום תלבושות השנה כי היא מאד עסוקה. המסר הנסתר בתמונה האחרונה שלה ל-2012 הוא זה - לא משנה כמה את שוקלת, את יכולה להיות יפהפיה, מודל לחיקוי, נאהבת ולהקים משפחה משלך.

סטפאני ובנה לינו. ברוך הבא לעולם! יש לך אחלה אמא.

אם נשאר לכם מקום לעוד ואתם מחפשים השראה שמנמנה, אני ממליצה שתציצו אצל אלגרההצעירונת הגרמניה החמודה,ואת לורןהבריטית הלוחמת למען זכויות הנשים בכלל והשמנות בפרט.

ולסיום, במידה ואתם תוהים מי הבלוגרית המגניבה, יפה ומרשימה ביותר בעיניי במחלקה הבינלאומית הכללית, התשובה היא חד משמעית גאלה גונזאלס.

↧

מלבושים לשנה החדשה

January 5, 2013, 10:00 pm

≫ Next: הגה מעץ (פְּלוּפּ!)

≪ Previous: סיכומי 2012 בחזית השמנמנה והשראה ל-2013

זוכרים שאמרתי לכםשנקסט התחילו לשלוח לישראל? וזוכרים שאמרתי שעשיתי קניה קטנה? אז חשבתי שכדאי להראות לכם מה קניתי ובכך לפתוח את מדורי מהלבשתי היוםשל שנת 2013. הנה שתי החולצות שקניתי שם ולבשתי במהלך השבוע שחלף.

אני לובשת

חולצה - נקסט

ג'ינס - דורותי פרקינס *

נעלים - נייקי לליברטי לונדון

שרשרת - ה. שטרן

תיק - בראצ'ליני

חייבים לאהוב חתול עם ריסים מוזהבים. מיאו גם לך חביבי.

הנעלים הן מג'אנר העקב הנסתר, והן נוחות להפליא (טוב, נייקי). אני מקבלת עליהן המון מחמאות, אפילו מגברים ממין זכר! תרגישו חופשי להתעלם מהגרבים..

התיק הוא של בראצ'ליני. הוא יפהפה וכולם מתעלפים ממנו, אבל הוא גם מעצבן טילים כי הוא קטן ורחב למטה וצר למעלה וסיוט לנסות להוציא ממנו את המטריה או כל דבר שנמצא למטה. אבל תכלס, למי אכפת כשהוא נראה ככה? כששואלים אותי עליו אני נוהגת לומר שאני סוחבת את הבית שלי איתי (והוא גם עלה בהתאם).

החולצה השניה שקניתי משתייכת לחולצות האשליהשנקסט אוהבים לייצר. מדובר בחולצות (ולפעמים שמלות) שנראות כאילו את לובשת כמה שכבות של בגדים בעוד למעשה מדובר בבגד יחיד. במקרה הזה, סריג מחמם ורך אליו מחוברת גופית שיפון שקפקפה בצבע יין.

אני לובשת

חולצה - נקסט

מכנסים - מרקס אנד ספנסר

נעלים - מליסה

עגילים - Les Néréides

את העגילים חיפשתי בנסיעתי האחרונה ללונדון אחרי שראיתי איור שלהםבבלוג של החברה. הם אזלו מהחנות ולכן חשבתי שלעולם לא אזכה להניח עליהם יד, אבל חבר שחי באנגליה קנה ושלח לי אותם ועוד בחצי מחיר. מדובר, כפי שניתן לראות, ביתושה שעוקצת את האוזן וטיפת דם שנוטפת ממנה. מושלם.

את שתי החולצות קניתי במידה 22, והנה טיפ לקניה בנקסט - מניסיוני איתם הם מרחיבים את טווח המידות של בגדים שיצאו להם קטנים (ורב הבגדים שלהם מגיעים עד מידה 18 או 20). כך שאם אני רואה שחולצה שאני רוצה מגיעה עד מידה 22 אני קונה את ה-22 למרות שבאסוס אני קונה 18.

שבוע טוב לכולם ותתלבשו חם כי קר שם בחוץ.

* הכפתור נפל מיד כשגמרתי לצלם, אני צריכה להביא את המכנסים לחנות לתיקון

↧

הגה מעץ (פְּלוּפּ!)

January 8, 2013, 2:27 am

≫ Next: מיני תשוויצין

≪ Previous: מלבושים לשנה החדשה

ביום שישי בבוקר החליט מנוע המכונית שלי שיהיה מגניב לבעבע ולהעלות עשן. למרבה השמחה, הוא החליט את זה בזמן שחיפשתי חניה בחניון כלמוביל בדרום תל אביב, בדרכי לקחת לנסיעת מבחן את המכונית האורבנית החמודה למראה, סמארטמודל Passion. בחיים, כמו בקומדיה, הסוד להצלחה הוא טיימינג.

הסבירו לי שמדובר במכונית עם מנוע 71 כוח סוס, גיר רובוטי חדשני, שני מקומות ישיבה, תא מטען קטן ונוח וגג שמש ונתנו לי מפתח. אמרתי תודה יפה ויצאתי לדרכי, מותירה את מכוניתי המבעבעת והמכחכחת בחניון למהלך הסופשבוע, שתחשוב על מה שעשתה.

הי הי הי הגרפיקאי של מרצדס התבלבל

מדובר במכונית משעשעת ביותר למראה. הישיבה בכסא הנהג נוחה (גם לי וגם לכמה גברים גבוהים ורחבים שבדקו אותה). לישיבה ליד הנהג נחזור מאוחר יותר. חגורת הבטיחות ממש הציקה לי אחרי שעת נהיגה, ואין אפשרות לכוונן אותה. אבל זאת היתה הקטנה בצרות שהמכונית הזאת עשתה לי, שכן הגיר הרובוטי שלה לא ממש מאמין בהחלפה חלקה של הילוכים. למרות שעזבתי את הגז בזמן החלפת הילוך וחשבתי על אנגליה בתקווה שיעבור כבר, נהיגה בתוך העיר הרגישה כמו נסיעה במסלול מכשולים. גם אחרי שביטלתי את המצב האקולוגי שמדמים מנוע בכל רמזור (אחרי אי אלו צפירות מנהגים שעמדתי לפניהם הבנתי שזה חייב להפסק) כל תחילת נסיעה הרגישה כאילו מורה מטורף לנהיגה תוקע לי ברקס פעם בשני מטרים. למעשה נהניתי מהנסיעה בה רק על אילון, כי אז היא לא החליפה הילוכים כל הזמן, וגם אז בקושי הגעתי למאה קמ"ש למרות שדחקתי את דוושת הגז עד הרצפה.

מכונית עם גג גשם

בולמי הזעזועים כאלה גרועים שחציית פסי האטה הרגישה כמו נסיון לדלג מעל ההימלאיה. בנוסף, הקורות האחוריות (שחיוניות להגנה על הנוסעים במקרה תאונה) רחבות כל כך שיש למכונית שטחים מתים ענקיים בחלקה האחורי, ולא יכולתי להסתכל אחורה בנסיעה לאחור לחניה (שזה, אם זכרוני אינו מטעני, לא חוקי). אפילו המזגן תסכל אותי, לא הצלחתי לכוון אותו אליי לא משנה מה עשיתי, ואחרי שיעור טניס בצהרים הייתי זקוקה לרוח קרירה על הפנים.

מכונית לבלוגריות אופנה?? שתים וחצי שקיות והבגאז' מלא!

בשלב הזה התחלתי לחשוד שאולי אני מקור הבעיה, ולכן לקחתי את הקטנטונת לביקור אצל החבר'ה במפגש השבועי של מועדון אלפא רומאו הישראלי. החברים הם נהגים מקצועיים (חלקם גם נהגי מרוצים) ואין ראוייםמהם לקחת מכונית לסיבוב נסיון. מיותר לציין שהם כמעט עשו במכנסיים מרב צחוק כשהגעתי, עמדו סביבי במעגל ולעגו לי תוך כדי הצבעה על המכונית ואחיזת בטנם בשאגות צחוק. למעשה, הם נמנעו מלהטיל בי חזיזים רק כי צרחתי "זאת מכונית של היח"צ!!!!".

אני מגיעה למפגש אלפא במכוניתי הזאטוטית

למרות הבוז הכללי בו התקבלתי, הואילו שניים מהם למחול על כבודם ולקחת אותה לסיבוב. בדומה לי, היו להם דברים קשים לומר על הביצועים של האוטו. הייתי מצפה שהמנוע יניע, הבלם יבלום והגז יגוזאמר אחד מהם ובילה את שארית המפגש בהמהום עליז של השיר מכונית ולה (פְּלוּפּ) הגה מעץ. השני אמר שההגה קשה כמו אבן, הגיר לא עומד בקצב וש"לא היה קונה אותו גם אם היה לו תג ויצור קוראנים והוא היה עולה 59,000 ש"ח".

מראה פנורמית אין. צילום פנורמי יש.

הדגם שאני קיבלתי לסקירה עולה 113,000 ש"ח (הדגם היקר ביותר עולה 144,000 ש"ח ויש לו עיצוב ספורטיבי, מנוע 102 כוח סוס וגג נפתח) מחיר בו אפשר לרכוש מכונית מוצלחת בהרבה ועוד לקבל עודף. מרצדס או לא מרצדס, הסמארט לא מספקת חווית נהיגה מהנה בכלל והיתרונות המרכזיים שמצאתי בה הם הקלות היחסית במציאת חניה (נווה צדק ביום שישי בצהרים, כבר אמרתי?), היותה ידידותית לסביבה (דרגת זיהום אוויר 2) וזה שהיא מושכת מבטים וחיוכים מהעוברים והשבים.

חניה בנווה צדק בצהרי שישי. המכונית שלי לא היתה נכנסת על שני פסים כחולים לבנים

אחרי שהחבר'ה הזמינו אותי לסחלב טעים, נפרדתי מהם עם בטחון מחודש ואצתי רצתי לקולנוע. תא המטען של הסמארט קטן כל כך שבסיום הערב, עם שתי שקיות בתא המטען נאלצתי לנעוץ את תיק הטניס החדש שלי בין הרגלים של חברי שנסע ועליו חבילת נייר טואלט שהחליט שהוא ממש חייב לקנות דוקא עכשיו. מיותר לציין שכל הנסיעה הוא רק חיכה לצאת כבר מהאוטו. כשהוא יצא סוף סוף חשבתי שהוא בא לחבק אותי, אבל בעצם הוא רצה להניח עליי את נייר הטואלט כדי שיוכל לשלוף את מחבט הטניס שלי מתוך הירך שלו ולברוח אל הלילה הגשום. כל השבת חשבתי על הטרענטה שלי ששוכבת לה לבד בחניון חשוך וחיכיתי לבוא הבוקר לאסוף אותה ולומר לה שרק אותה אני אוהבת (למרות שאני מתכננת להחליף אותה השנה, אם ירצה השם, שששש).

אני ממשמשת אוסטין 7 במפגש. זה אוטו!

בקיצור, סמארט Passion היא בדיוק כמו הסרט ההוביט, רק ההפך. בעוד ההוביט מאכזב וממש ארוך, הסמארט מאכזבת וממש קצרה. ועל זה נאמר, שכל החיים יהיו לי רק אכזבות כאלה.

↧

מיני תשוויצין

January 9, 2013, 11:33 pm

≫ Next: ערב קסום במיוחד

≪ Previous: הגה מעץ (פְּלוּפּ!)

שולם עליכם. הגיע הזמן לתשוויץ, אתם לא חושבים? בטח שכן, ואני יכולה להוכיח כי הנה כמה דברים שקניתי בזמן האחרון.

לאחרונה חשתי מחסור אקוטי בחולצות בסיסיות ארוכות שרוולים. מאחר ואני מכירה רק חנות אחת בישראל שבה אני יכולה לקנות כאלה במידתי הכבירה, ולה קוראים גאפ, מיהרתי לסניף בעזריאלי (בלעחס) וקניתי שלוש. אחת תכולה בהירה והיא בכביסה עכשיו ואלה השתים האחרות.

שתיהן מתערובת של כותנה וסיבים גמישים יותר והן רכות רכות ונעימות נעימות ויש בהן פסים ורודים ורודים שמסנוורים כל בר דעת. הן עלו בסביבות ה-90 ₪ כל אחת ושוות כל שנקל.

את קלאץ' מספר אחד קירדשתי בדורותי פרקינס. הוא מהקולקציה של האחיות קרדשיאן והגיע בשחור ומוזהב, והחלטתי ללכת על השחור.

הוא די קלאסי, וחשבתי שהגיע הזמן שיהיה לי קלאץ' קלאסי קטן (נסו להגיד את זה מהר חמש עשרה פעמים). מחירו 249 ש"ח אם אני לא טועה, וחלק מזה מימנתי באמצעות שובר מתנה שקיבלתי מהם בהשקת הקולקציה. יש לו רצועת שרשרת מוזהבת שאפשר לשלוף בעת הצורך כדי לשאת אותו על הכתף ואני מקווה שיצא לי ללכת איתו בקרוב.

עוד קלאץ' שהגיע בדואר בתחילת השבוע הוא זה של מוסקינו.

ראיתי אותו באסוס לפני כמה שבועות וחשבתי לעצמי שהוא חמוד וממש לא שווה את מחירו (בסביבות ה-270$) אבל אז הוא נמכר בסייל לכריסמס ואז קיבלתי שובר הנחה של 20% עם כפל הנחות, והמחיר שלו ירד ל-100$ ואת זה כבר הסכמתי לספוג. הוא מצופה סאטן אדום וכפי שניקל לראות, מעוטר בדיוקן התאומים (הלא זהים) חידקל ויוחפז.

הוא קטן בהרבה משציפיתי. כל כך קטן שאין טלפון סלולרי בייקום שיכנס אליו, אבל אין סיכוי שאחזיר אותו. הכלבים כל כך חמודים והתיק כל כך מתוק שאני בטוחה שאמצא דרך להוציא אותו לטיולים נחמדים למרות חסרונותיו.גם לו יש רצועת שרשרת מוזהבת שאפשר להסתיר או להוציא.

זוכרים את השקיות שמילאו לי את הבגאז' הקטן ביקום ברשומה הקודמת? ובכן אחד הדברים שהיה בהן הוא התכשיט היפה הזה של זהבית אברהם למותג שלה, זוזי.

את התכשיט ניתן לענוד בכמה דרכים - לגלגל שלוש פעמים כצמיד (היא התאימה אותו במיוחד להיקף פרק היד שלי), לצרף שרשרת חוליות ישרה או מקופלת באמצעה ולענוד אותו כשרשרת באורכים שונים וגם ללכת איתו כחגורה או סרט ראש (מה שחושבתני שלא אעשה). הוא עלה 350 ₪ ומגיע במגוון גוונים של עור. אהבתי אותו כל כך שקניתי גם אחד במתנה ליומולדת של האוכמנית.

בשקית השניה היו קניות ממאיה נגרין שמהיום תכונה זו שלחנות שלה לא נכנסים בלי לזכות קודם בלוטו. יש שם דברים יפים כל כך ולא הצלחתי להתאפק מלקנות לי את העגילים האלה.

וגם את מעיל הגשם המושלם הזה.

הוא מגיע בשלושה צבעים - בז', ירקרק מטלאי ואפור, אבל האריג של כל אחד שונה. הירוק נוקשה יותר, הבז' רך כמו בד של שמלה. האפור רך ונופל יפה, אבל עדין מרגיש כמו מעיל הגשם שהוא ולכן בחרתי בו. הוא יפהפה על הגוף ונראה כמו שמלה משנות החמישים עם טוויסט כי כולו אפשרויות כיווץ (בשרוולים, במותן, בצווארון). את הכובע ניתן לפתוח ולהשתמש בו בצעיף, או לתת לו להשתלשל על הגב בנונשלאנט ובזמן גשם, אפשר להפוך אותו לברדס במגוון אופנים (יש שם הרבה תיקתקים שאפשר לכוונן איך שבא לך). משגע, ויקר יקר (1200 ש"ח אחרי הנחת סוף עונה). הוא קל כמו נוצית ואפשר לקפל אותו והוא בקושי יתפוס מקום בתיק או במזוודה (אידאלי לנסיעות לאירופה). חיפשתי מעיל דק עם ברדס כל כך הרבה זמן, והוא יפה כל כך שלא העזתי לוותר עליו.

נראה לי שזהו. נשברתי והזמנתי מטריה שקופהחלקית מאיביי, נראה לכם אותה כשתגיע. כלומר, אם לא נשקע כולנו קודם במצולות איילון שמאיים ברגעים אלה ממש לנשנש את ביתי כאילו היה כריך גבינ"צ טעים.

↧

ערב קסום במיוחד

January 13, 2013, 6:22 am

≫ Next: עין תחת עין

≪ Previous: מיני תשוויצין

לפני כשבוע הבאתי הביתה את שארית הארגזים ששמרתי באחסון. כתוצאה מזה הבלגן בבית שלי חוגג (ותאמינו לי, זה ממש לא דיסקו חצילים). מצד שני, יש לזה יתרונות. זכרונות ישנים וטובים צצים פתאום בדמות קלטות וידאו ישנות והטכנולוגיה מאפשרת להפוך אותם לזמינים. בין האוצרות שמצאתי נכללים הבגרות שלי בהתעמלות קרקע (אני מקפצת בטוטו ורוד), סרטי אימה בכיכוב ברביות (ראשים כרותים ומשרתות מבועתות) וקטע ממופע הסיום של לימודי הבובנאות שלי. מאחר טיפה כבוד עצמי עוד נשאר לי, החלטתי לחלוק אתכם רק את האחרון ברשימה. מקווה שתהנו!

↧

עין תחת עין

January 15, 2013, 2:16 am

≫ Next: בוקר וערב

≪ Previous: ערב קסום במיוחד

את האמנית נטע עמיר אני מכירה מהימים שניהלתי את הצוות הישראלי באטסי והיא היתה אחת האמניות שהצטרפו אליו (או בעברית, שלהי שנת טיכו). נטע למדה עיצוב אופנה ועבדה מספר שנים בתחום לפני שהחליטה לשנות כיוון ולהתמסר לאמנות שלה. היא יוצרת בטקסטיל, צמר ורקמה יצירות שונות ומשונות - חלקן מצחיקות וחמודות וחלקן מרגשות ומטלטלות, כמו החיים.

דיוקן עצמי

לאחרונה יצא לי לבקר בסטודיו החדש שלה במסגרת סדנת בובות קרושה (או סריגה במסרגה אחת) שהעבירה (אחת מסדנאות רבות שהיא עורכת, עליהן ניתן לקרוא בבלוג שלה). הסטודיו עצמו מקסים, מלא אופי והשראה, בדיוק כמו האמנית.

הסורגות סרגו בשצף קצף בזמן שנטע עברה ביניהן, מחלקת עיצות, עוזרת להרים עינים אבודות ואומרת מילה טובה.

באוירה כזו יצירתית וצבעונית אי אפשר שלא לשמוח. בפרט כשכל מיני יזנובי טקסטיל מפקחים על עבודתך ומביאים לך תה ועוגיות.

יצאתי משם בתחושה של עוד ועוד. לשמחתי יש הרבה הזדמנויות ללמוד מנטע, שכן היא מעבירה סדנאותמגוונות של דיוקן ברקמה, סריגה, בובות מגרביים ושאר ירקות (סרוגים). מגוון הדרכים שלה לבטא את עצמה בחומר יצליחו בוודאי לעורר בכם דחפים אמנותיים עצלים. גם אתם, כמוני, תמצאו את עצמכם סורגים מול הטלויזיה בערב, מעשה סבתא. ותכלס, מה יותר מתאים מזה במזג האויר הנוכחי. נכון?

לפרטים נוספים:

הבלוג של נטע

הפייסבוק של נטע

הסדנאות של נטע ליצירה בטקסטיל

החנות של נטע באטסי

↧

בוקר וערב

January 16, 2013, 11:53 am

≫ Next: שבוע צבעוני

≪ Previous: עין תחת עין

אתמול היה יום ארוך. ביליתי שעות ארוכות בעבודה ובלילה יצאתי להופעה חגיגית של יסמין לוי, הזמרת האהובה עליי ביקום. זה דרש התארגנות הולמת - תלבושת נוחה, רכה ונעימה למשרד ולוק לטיני להופעה של מלכת הלדינו והפלמנקו. אני חושבת שסך הכל יצא לא רע.

תלבושת לעבודה

עליונית אפורה עם קשירה בגב - אסוס

גופיה תכולה - גאפ

צעיף מנוקד כחול וצעיף כסף - Anthropologie

מכנסים - מרקס אנד ספנסר (ישן)

מגפונים - גזית (ישנים)

תלבושת להופעה

שמלה - אלמביקה

עגילים - חנות מוזיאון V&A

מגפים - זמש

אחחח לו רק יכולתי לשלם למישהו כדי שהשיער שלי יגדל כבר. התספורת האחרונה שעשיתי גרועה כל כך ובגלל מזג האויר אין בו תלתל אחד לרפואה וכולו רפיסות עגמומית ומבאסת. תוספות שיער, מצד שני, יקרות מאד וגם עלולות להיות טרשיות להחריד. אם יש למישהי מהקוראות נסיון עם הנ"ל אשמח לשמוע. ועכשיו - פיפי ולישון.

↧

שבוע צבעוני

January 20, 2013, 1:01 am

≫ Next: בחירות בפתח

≪ Previous: בוקר וערב

השבוע היה שבוע צבעוני. לפני זמן מה החלטתי שכמה שהמצב רוח שלי שחור יותר, ככה הבגדים שלי יהיו צבעוניים יותר במעין פסיכולוגיה הפוכה שאמורה להפוך אותי לעליזה יותר כשאני לא שמה לב. עוזר? שוין. אבל זה ללא ספק מספק תכנים לשבלוג, שזה גם משהו.

בתחילת השבוע, למשל, לבשתי את השילוב המעודן הבא.

מדובר בחולצה נחמדה של אסוס, שהיא סווטשירט חמים ונעים אבל קצר ורחב שרוולים שאני אוהבת ללבוש מעל גופיה שחורה עם שרוולים ארוכים. יש עליה דוב אימתני וכל מי שרואה אותה פוחד מאד מאד או משהו. את הצעיף קניתי לפני זמן מה ברזיליתמורת מאה שקלים חדשים ויש עליו עדר זברות בים חומצי. מסתבר שזברות מתות על זה.

ביום שישי צילמתי תמונה נאה של נעלי הטניס שלי על רקע שלכת רומנטית. הקטע הזה של לעשות ספורט בחוץ בערב בחורף לא עובד בשבילי, אני חייבת לומר.

בשבת הלכנו אני וחברותי הסמולניות לבראנץ' הקבוע שלנו ואני החלטתי שאם אלבש שמלה צבעונית לא ישימו לב שלא היה לי כח לחפוף ראש אחרי הטניס. כמו כן גרבתי גרביונים ואת מגפוניי הנאים ביותר.

זהו מיקי ילדה, זהו מיקי

לבשתי סוודר רך משנת טיכו שקיבלתי מהאוכמית, שמלה מדורותי פרקינסשהחלטתי שמגיע לה לצאת מהבית גם בחורף, גרביונים ששכחתי מאין הגיעו ואת מגפוני מיקי. התיק חדש מחנות מגניבה בנווה צדק, שבה קניתי גם את הצמיד\שרשרת עליו סיפרתי לכם.

אז היה צבעוני, והיה אגז בנדיקט בבראסרי, וחברה טובה וקינוח. מה עוד אפשר לרצות? יש לי רשימה ארוכה של דברים, אבל בשלב זה נאמר תודה על מה שיש ונתחיל שבוע חדש. יאללה ביי ותשארו חתיכים!

↧

בחירות בפתח

January 21, 2013, 5:16 am

≫ Next: שרבוטים

≪ Previous: שבוע צבעוני

אני לא אוהבת לנהל דיונים פוליטיים בפומבי, אבל לקראת הבחירות מחר החלטתי לצאת מהארון ולספר לכם שאני מאד מודאגת מהעתיד שצפוי למדינת ישראל ומשיחות עם חבריי בימים האחרונים עולה תמונה עגומה מאד שנכונה לכולנו.

אני פוחדת כי הדור שלי ודור הילדים שלנו לא יוכל להרשות לעצמו את איכות החיים של הורינו. הם רכשו דירות בתקופה שבה האינפלציה חגגה והמשכנתאות היו שוות גרושים. הם שיחקו אותה כשהיה אפשר וזכו בפרסים כתוצאה מזה. לנו האפשרות הזו לא קיימת. רובנו נרכוש דירות רק אם נקבל את הכסף ממקור חיצוני (ירושה או מתנה מהורים אמידים) כי יקח לנו עשרות שנים לחסוך סכום התחלתי לקבלת משכנתה, וגם אז ספק אם נעמוד בה. לבני המעמד הבינוני של היום לא יהיו דירות להוריש לילדינו.

אני פוחדת כי מחנכים אותנו מגיל אפס להיות צרכנים ואנחנו רק רוצים ורוצים ורוצים עוד כל הזמן. ילדים בני שלוש מזהים מותגים ודורשים אותם וההורים נסחפים אחריהם כדי לרצות אותם. אנחנו כלי משחק בידים של אנשים יותר חכמים ופחות טובים מאתנו ואנחנו מתעקשים להמשיך להתעלם מכך ולרצות עוד. אנחנו משרתים אינטרסים של תאגידים במקום את האינטרסים של עצמנו.

אני פוחדת כי המפלגות השונות מעודדות אותנו להתפלג יותר ויותר ולשנוא אחד את השני במקום לדרוש יותר מנבחרי הציבור שלנו. בני המעמד הבינוני עובדים יותר מדי שעות, וכשאנחנו מתלוננים שאין לנו אפשרות להנות מהכסף שאנחנו מרוויחים מאשימים אותנו שאנחנו בורגנים, מנותקים מהעם ושאנחנו צריכים להכיר תודה על מה שיש לנו כי יש כאלה שאין להם את זה. בדרום היו אנשים ששמחו לאיד כשנפלו טילים בתל אביב. במקום שנחבור יחד להבטיח רמת חיים טובה יותר לכולנו, משיחי שקר מכל קצוות הקשת הפוליטית נעמדים על ארגזים שונים ומשונים ומחממים מגזרים שלמים בחברה אחד נגד השני ואנחנו משחקים את המשחק.

אני פוחדת כי האחריות המלאה לחינוך הילדים מונח היום על כתפי ההורים בלבד, כי מערכת החינוך קרסה ולא יכולה להתמודד עם חינוך לערכים ומתן השכלה רחבה לתלמידיה. אני פוחדת שמאחר ואף אחד לא לימד אותנו איך להיות הורים, לא נותר לנו אלא לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים ולקוות שזה מספיק בשביל להניב דור איכותי שישאף לשינוי ויפעל להשגתו. דור שיציב אותנו שוב ברף אחד עם מדינות המערב המתקדמות וידרוש ממנהיגיו אמינות וערכים חברתיים. וחלק ניכר מאתנו לא יודע איך להתמודד עם האתגר הזה שגדול עליו.

אני פוחדת כי הדור שגדל פה לא זוכר את תקופתו של רבין. לא שרבין היה מושלם, רחוק מכך, אבל תקופת שלטונו התאפיינה ברוח של תקווה אותה הצעירים של היום לא מכירים. הם נולדו לתוך היאוש של רצח רבין והשנים שלאחריו והם לא יודעים איך זה מרגיש להרים את הראש ולחוש את הרוח נושבת על פניך ואת אור השמש מחמם אותך. היאוש שמאפיין אותנו היום חובק את כלל אוכלוסית ישראל - ספרדית ואשכנזית, ימנית ושמאלית, גברים ונשים. כולם מרגישים נדפקים, מרוקנים, עייפים, שבורים, מאוכזבים, מפוחדים מהעתיד לבוא. אני בספק אם ניתן למצוא בישראל אדם בוגר ששמח ממצב המדינה. ממצבה הבטחוני, הבריאותי, התרבותי, החינוכי.

אני פוחדת כי אמצעי התקשורת שלנו מייצרים תכנים רדודים שלא מעודדים דיאלוג אמיתי או חשיבה אינטילגנטית משום סוג. ילדים היום רוצים להיות מפורסמים. למה? סתם. או כדי לקבל צומי. או כדי להרגיש חשובים. או כדי שיהיה להם שבב סיכוי להרויח הרבה כסף ולקנות כל מה שבא להם לקנות. התכניות, המופעים וההצגות אליהם הורים בני דורי חושפים את הילדים שלהם יוצרים דור של צרכנים מטומטמים שחושבים בתלם. הטקסטים הביקורתיים שלמדתי במבוא לתקשורת המונים ונראו לי מגוחכים והו כה דרמטיים כשהייתי סטודנטית בת 21 מתארים את ערוצי תקשורת ההמונים הישראלים של היום בדיוק נמרץ. אפילו תכניות הסאטירה הן פוליטיקלי קורקט (כלומר, אינן יכולות להציע תכנים מהפכניים).

אני פוחדת שדור הילדים שלנו יגדל להיות מיואש וילמד להוריד את הראש ולנשום עמוק ולהמשיך לסחוב כי זה מה יש. הילדים שלהם ילחמו שוב, מתוך אנטי לדור הוותרן של הוריהם, אבל בשלב הזה אנחנו כבר נהיה קבורים עד הראש בתוצרי היאוש התהומי של הדור הקודם. בקיץ הקודם צעדו מאות אלפים ברחובות ודרשו שינוי. מה יצא מזה? הבטחות ריקות, כלום בפועל ועוד יאוש.

אני פוחדת כי ליברליזם מקושר אך ורק עם השמאל הפוליטי, והשמאל הפוליטי שווה בעיני רבים מבני עמנו לחוסר פטריוטיות. אמונה באל הפכה כבר מזמן לתירוץ לדרוס את כל מי שלידך. גם האתאיזם הפך קדוש. פנאטים דתיים מכל סוג ומין (נוצרים, יהודים, מוסלמים, סיינטולוגים, מה שלא יהיה) מכתיבים איך נחיה ואנחנו (ניחשתם נכון) מורידים את הראש וסוחבים בשם הסטטוס קוו והויתור העצמי הזה שאנחנו כל כך מורגלים אליו כבר. בתוך הנורמה הפוליטית כולם משתלחים בכולם אבל אף אחד לא מוכן לעמוד מול הקיצוניים ולהודיע להם שאנחנו לא מוכנים לשחק איתם.

הימין והשמאל מיואשים באותה המידה. אף אחד לא מרוצה פה, פרט אולי לכמה אילי הון וכוח שמרויחים מהבינוניות שלנו. הסיכוי לשינוי קטן והולך אבל הוא עוד קיים וימשיך להתקיים כל עוד ישראל דמוקרטית. הבעיה היא בנו, שאנחנו עייפים ומדוכאים ובמצב הזה קשה לפעול. לכן אני קוראת לכם, איפה שלא תהיו ותהיה הבחירה שלכם אשר תהיה, ללכת להצביע גם אם אין מפלגה שמייצגת את דעתכם בשלמותה, כי אחרי הכל לא קיימות מפלגות מותאמות אישית (וגם אם היו, כל אחת היתה מקבלת קול יחיד). אני הולכת להצביע למפלגה שלא תואמת בדיוק את דעותי המדיניות, אבל מייצגת נאמנה את דרכי הרוחנית, החברתית והתרבותית ושחבריה הוכיחו את עצמם כאמינים לאורך השנים מבחינתי. ברור לי שיהיו בכנסת מספיק מי שיאזנו אותם מבחינה בטחונית ולכן זה מספיק טוב בשבילי.

לכו להצביע!

↧

שרבוטים

January 24, 2013, 1:54 am

≫ Next: שמנה בלי כיסים

≪ Previous: בחירות בפתח

במסגרת מקצה השיפצורים של שנת 2013 חזרתי לעדכןאת בלוג היצירה שליואני מתכוונת לעדכן אותו בתדירות גבוהה בהרבה מעכשיו (לא קונץ גדול, כי לאחרונה עדכנתו אותו פעם בשנה). אתם מוזמנים בהמוניכם להתעדכן, לעקוב ולהגיב.

לאחרונה הגיע לי הגלקסי S1 הישן שלי עד לפה ^ והחלפתי אותו בסמסונג Note, מיני טאבלט שאני מאד מחבבת. יש לו מצלמה טובה ומסך מצוין והוא מגיע עם סטיילוס קטן שמעורר אותי לצייר, לראשונה בשנתיים כמעט. אני משתמשת בתכנת הפתקים הסטנדרטית של המכשיר ומצליחה להגיע איתה לתוצאות מספקות למדי, בהתחשב בגודל המסך. הציורים עצמם תיכוניסטיים משהו אבל אחרי שנתיים של קפאון יצירתי מוחלט אני מרוצה מהם. אז הנה כמה שרבוטים מהשבועיים האחרונים, בגודלם המקורי, ושיהיה לכם סופש נעים.

↧

שמנה בלי כיסים

January 27, 2013, 2:09 am

≫ Next: חולצות בשרותים ומכירה ביתית

≪ Previous: שרבוטים

ביום שישי הגעתי לאימון טניס עצבנית ובלי כיסים, כרגיל. בשלב כלשהו שאל אותי המאמן שלי למה אני עצבנית ולמה אני אף פעם לא באה עם כיסים (צריך כיסים כדי לשמור כדורים להגשה). אז סיפרתי לו, תוך כדי ניסיונות לצלוף בו עם חבטות עצבניות במיוחד, מה עשיתי לפני השיעור.

לפני השיעור נסעתי לנמל תל אביב עם חברתי המתחתנת. אחרי שאכלנו ארוחת בוקר מפנקת ונשמנו אויר ימי מרענן הסתובבנו לנו בשוק ובין החנויות שבנמל. אחת החנויות שקרצו לי עוד לפני ארוחת הבוקר היא חנות גדולה של אדידס. מאחר ואני די מיואשתמהסיכויים לקנות בגדי ספורט מקצועיים במידה שלי החלטתי שלא מענין אותי כמה זה עולה, אני אקנה לי שם משהו איכותי כי נמאס לי להזיע בבגדים מבאסים וסינתטיים.

המבחר בחנות יפהפה וצבעוני כל כך, אבל בלטו לעיני שני קולקציות מדהימות ביופין - סטלה מקרטני לאדידס, קולקציה כללית 2013וסטלה מקרטני לאדידס קולקצית טניס 2013. בחנות היו פריטים משתי הקולקציות במידות 2XS, XS, S ו-M (כן, גם אני בחיים לא שמעתי על 2XS עד יום שישי). אפילו L לא היה, שלא לדבר על XL (שאני מודה שאיני בטוחה שקיים בקולקציה הזו). ולמה אני כל כך נעולה דוקא על סטלה מקרטני אתם שואלים?

כי אלה הבגדים שהייתי יכולה ללבוש לאימון טניס לולא הייתי שרונה ראובני.

הצילומים מפה

הצילום מפה

תשמחו לשמוע שהמצחייה בתמונה אשכרה עולה עליי, ואכן קניתי אותה אתמול

ואלה הבגדים שהייתי לובשת לאימון טניס, אם הייתי שרונה ראובני.

אני לובשת

כובע מלמטייל

טישרט מהוה שלא ממש סופג זיעה

טרנינג מחנות כלשהי בסנטר

נעלים של אדידס

איזה כיף לי, אש יא באבא

המוכרים בחנות היו פחות מאדיבים כלפי, בואו נגדיר זאת כך. לא מפתיע לנוכח זה שאני שמנה וכן מפתיע לנוכח זה שנעלתי נעלי טניס עם לוגו אדידס בורוד זוהר שרואים מקילומטרים. הציעו לי, כרגיל, מכנסי טניס מקולקציית הגברים במידה XL וכשאמרתי שאני לא רוצה עזבו אותי לנפשי. בסוף קניתי את המצחיה הלבנה של סטלה ובזמן ששילמתי הסתכלתי על דוכן התחתונים הספורטיביים (אל תשאלו אותי) שבדרך לקופה שם נתלו זה לצד זה תחתונים במידה XS לנשים ותחתונים במידה 2XL לגברים. אותי זה מרתיח. גם המאמן שלי כעס מאד ואמר לי לכתוב להנהלה האמריקאית של הרשת לדרוש שיספקו לסניפים בישראל את ההיצע המלא שיש בארצות הברית. אמרתי לו שאעשה את זה.

אבל בואו נעזוב את אדידס, אני באמת לא בטוחה מה טווח המידות האמריקאי שלהם כי באתר שלהם אין מידות. אבל נייקי, הם מייצרים קולקצית טניס (וגם כללית) למידות גדולות ויש שם חצאיות טניס במידה 3XL שאני יכולה לשחות בהן. אז למה בחנויות הישראליות שלהם יש בגדי ספורט לנשים במידה L אבל לא את ה-XL שלא לדבר על יותר מזה?

אודליה, מפורום אופנה מלאה בתפוז, המליצה לי על חנות בשם Z Sport שמוכרת בגדי ספורט במידות גדולות (סיפרו לי שיש 5XL) ואף נותנת 10% הנחה לחברות הפורום. נסעתי לשם לפני כמה שבועות ומדדתי בשמחה כל מה שהיה במידה 2XL כולל מכנסים קצרים וכמעט כל מה שמדדתי היה קטן עליי. יצאתי משם עם זוג אחד של מכנסי ספורט שחורים (כרגיל) בלי כיסים, אבל מחמיאים למדי, שלוש חזיות ספורט צבעוניות (יש להם מבחר גדול בתחום הזה) ושתי עליוניות עם ריצ'רץ'. אני לא מאמינה שהבגדים האלה עשוים מבד מיוחד לספורטאים אבל זה מה שנאמר לי. מבחר המכנסים היה קטן מאד ואני קניתי את הגדולים ביותר, כך שאין סיכוי שמישהי שמנה ממני תמצא שם בגדים במידה שלה. סה"כ, מאכזב כי אין שם שום דבר שלא מוצאים בחנויות בקומה התחתונה של דיזינגוף סנטר. למי שמעוניינת לנסות, החנות נמצאת מול הקניון איילון בצמוד לספורט ורטהיימר עודפים. ברחוב כנרת 15, בני ברק טלפון 03-5700629.

לסיכום, שוב אני לא מוצאת בגדי ספורט נורמלים במידה שלי. וכשאני אומרת נורמלים אני מתכוונת ראשית כל למקצועיים (בדים נושמים, גזרה נושמת, פתחי אוורור, גזרה וכיסים שמתאימים לסוג הספורט וכולי) ורק אחרי כן לצבעוניים, יפים ומפנקים. מספיק קשה לעשות ספורט עם 30 קילו עודפים גם בלי לעשות אותו בבגדים שמכבידים עליי במקום להקל עליי. הידיעה שבארצות הברית הייתי יכולה לקנות מה שבא לי ובישראל אני לקוחה סוג ז' מתסכלת במידה מדהימה ממש. במהלך השבת עשיתי חיפוש מטורף באינטרנט והצלחתי למצוא חנות אמריקאית ששולחת לישראל בגדי ספורט מקצועיים במגוון מידות, אך בעלות גבוהה. עשיתי מהם הזמנת טסט אתמול, אז אנא התפללו איתי שהמידות אכן יתאימו לי.

לסיכום איגור, מאמן אהוב שלי, בפעם הבאה שאתה רואה אותי אל תשאל אותי שוב למה אין לי כיסים במכנסיים ובמקום זה חזור על המנטרה "התלמידה שלי שמנה, התלמידה שלי שמנה, התלמידה שלי ממש ממש שמנה".

↧

חולצות בשרותים ומכירה ביתית

January 28, 2013, 4:09 am

≫ Next: אאאההההה איזה כיף!

≪ Previous: שמנה בלי כיסים

שולם עליכם חתיכים וחתיכות! ודאי שמתם לב שמשהו עובר על השבלוג. ובכן אני מנסה כל מיני עיצובים חדשים, כך שסביר בהחלט שדברים ישתנו פה בימים הקרובים. העיצוב הנוכחי לא מוצא חן בעיני, כך שעוד עבודה לפני. העיצוב מחדש של דף הבלוגים בפייסבוקממש מוצלח ואני מאד מרוצה ממנו. את השרונית החדשה איירה עדי אלקין, מאיירת מוכשרת וחברה טובה. את העבודה בפועל על הפייסבוק והשבלוג אני עושה, כך שלא ניתן להאשים אותה במצבו הנוכחי (וטוב שכך).

השבוע לבשתי שתי חולצות. לא בו זמנית כמובן, אלא יום אחרי יום. וגם צילמתי אותן, בשרותים של העבודה.

הראשונה היא חולצה עם יזנוב עצבני מניאק של דריה שועלי מקום איל פו. מאד נהניתי ממנה, היא רכה ונעימה ונוחה ומוזרה דלוקס.

השניה היא חולצת הפפלום הראשונה שלי, מאסוס. היא מידה 18 שזה קצת גבולי במקרה שלה (השרוולים די צרים) וכבר הזמנתי לי עוד שתים במידה 20, פשוט כי זה נורא נעים לי ועשוי 100% כותנה כמו שאני אוהבת.

חוץ מזה, ביום שישי מ-9:00 עד 17:00 אני ועוד כמה עורכים מכירה ביתיתביד אליהו בתל אביב. אני מוכרת הרבה דברים שהיו במחסן ואין לי בהם צורך (קישוטים לבית, כלי אוכל חדשים ווינטג', תכשיטים, קצת בגדים ואביזרים) וחברתי חני, שרזתה המון, תמכור שמלות בסגנון וינטג' שלבשה במידות 46-52. יהיה דיסקו חצילים אז בואו בהמוניכם. פרטים נוספים והרבה תמונות של פריטים למכירה תמצאו פה (וגם תוכלו לבקש לשמור).

↧

אאאההההה איזה כיף!

February 4, 2013, 1:17 am

≫ Next: אישה למטבח!

≪ Previous: חולצות בשרותים ומכירה ביתית

איזה כיף להגיע למשרד בבוקר ולגלות חבילה שמנמנה ממתינה לי ובה בגדי הספורט שהזמנתי מחול. ווהוהו!

אוקי, אז בעקבות משבר האדידס המפורסם, חיפשתי בטירוף חנות מקוונת ששולחת בגדי ספורט מקצועיים לישראל ובסוף מצאתי אחת. לחנות קוראים אתלטהוהם מוכרים בגדי ספורט מקצועיים לנשים לפי מקצועות, בין השאר גם בגדי טניס. מאחר והמחירים יקרים, ואני לא רגילה לקנות מידות אמריקאיות החלטתי לצנזר את עצמי בקניה הראשונה ולעשות להם מעין אודישן לעולמה הקסום של שרונה. לפני שאראה לכם מה קניתי, אציין שהמשלוח לישראל מאד יקר (מעל מאה ש"ח) וכולל בתוכו גם הערכת מיסים (שבמקרה שלי היתה נכונה כנראה, כי לא שילמתי מכס). החנות מאד יפה, התמונות של הבגדים מאד אינפורמטיביות והממשק הנוח מאפשר לכם לזהות את עצמכם כישראלים (ישראליות למעשה, כי אין שם בגדי גברים) ולהציג את המחירים בשקלים. הבגדים עצמם מהונדסים להפליא ומגיעים במגוון אדיר של צבעים, מידות וגזרות. אני הזמנתי את המידה הכי גדולה. יש גם מחלקת הנחותשווה.

כדי למיין לפי מידות, בוחרים קטגוריה ואז לוחצים על Size selections > לשונית Plusומסמנים את המידה הרלבנטית (מן הסתם, אם אתן רזות לא תלחצו על Plus אלא תסמנו מיד את המידה). עכשיו המערכת תציג את הבגדים במידה שלכן בלבד ויהיה קל בהרבה לבחור. עלאק.

ראשית, כי הייתי חייבת חייבת חייבת, הזמנתי לי חצאית טניס. החצאיתעשויה מאריג נושם ומנדף זיעה, ארוכה מספיק בשביל ירכיי השמנמנות, יש לה כיס אחורי שמתאים לסמארטפון ועוד כיס (שמשום מה לא רשום בתיאור והפתיע אותי לטובה) צידי שמתאים לכדור טניס. יש לה מכנסים מרשת גמישה ומנדפת זיעה, שהופכים את החצאית לנוחה בהרבה ומספקים כסת"ח נאות. לחצאית הזו יש בד עבה יחסית וגזרת A. עכשיו כשאני יודעת שהמידות טובות, אני מתכוונת להזמין לקראת הקיץ כמה חצאיות עוד יותר מגניבות כמו זושמגיעה במגוון צבעים משמחים.

כדי להגיע למידות הגדולות, יש ללחוץ על לשונית Plus (שסימנתי בתמונה בורוד) ואז ניתן לבחור מידה גדולה, בהנחה שהיא קיימת במלאי (יש דגמים שלא מגיעים במידות גדולות, אבל תאמינו לי שהמבחר שכן קיים עצום ומשמח להפליא). כל הבגדים שאני קניתי הם במידה 2X שהיא 20 אמריקאית שהיא 50-52 ישראלית (הבגדים צמודים והעדפתי שיהיה גדול מקטן).

נקסט! החולצה הבאהמהונדסת להפליא, עם בד מנדף זיעה ונושם, הגזרה ממש נחמדה ומחמיאה ולא צמודה מדי, השרוולים ארוכים וכוללים סמי כפפה אופציונלית (חור לאגודל שמאפשר לשרוול לכסות את פרק כף היד, למרות שמניסיוני זה ממש מפריע בטניס) וכוללת כיס אחורי למפתחות שלדעתי יתאים לכדור טניס, פסים מחזירי אור לריצה בשטח ובד רשת מאוורר בבתי השחי (רעיון גאוני שעכשיו אני מחפשת בכל החולצות שלהם).

החולצה בסגלגל

ושלי ירוקה

ולבסוף, חולצת טניס ורודהמכווצת צדדים להסתרת משמני מחמד, או כמו שהם מתארים את זה Ultra-cute shirring down sides hides all your lumps and bumps, מנדפת זיעה ונושמת, בגזרת פולו צרה, עם הגנה מקרינת שמש, קלה כמו נוצה וורודה כבר אמרתי?

אז נכון, טרם ניסיתי אותם על המגרש אבל יש לי תחושה שהמאמן שלי יהיה ממש מרוצה, שלא לדבר על כמה שאני אהיה מרוצה. אני חייבת לומר לכם שכבר עכשיו אני ממש ממש מרוצה. למעשה, אני כל כך מרוצה שאני חשה שביעות רצון עצומה וזה כשלעצמו עושה כיף בבטן ומה יותר טוב מכיף בבטן? אולי רק מאפה שמרים קטן במילוי שוקולד וחלבה, וגם זה רק אולי.

↧

אישה למטבח!

February 5, 2013, 3:31 pm

≫ Next: סיכום אירועי השבוע האחרון

≪ Previous: אאאההההה איזה כיף!

ברוכים הבאים למטבחון שלי! חשבתי שהגיע הזמן להראות לכם איך סידרתי אותו, מאחר והשטח מוגבל והמהומה רבה. במשך תקופה ארוכה לא היה לי מטבח משלי. במשך שנות המחלה של אמא ואחריהן גרתי בדירה של ההורים ומן הסתם, לא שיניתי את העיצוב שלה כך שהוא לא שיקף אותי. בדירה ששכרתי בשנה שעברה היה מטבח בגודל מטר ורובו התפרק עם בוא החורף (אל תשאלו, ירד לי גשם מהתקרה ברב חדרי הבית ובפרט במטבח) כך שחייתי שם במין מוד השרדות מכווץ בעצמו ומבאס דלוקס. לכן לקח לי זמן מה לסדר פה את המטבח כמו שרציתי.

מסתבר גם, שהשארתי לעצמי מתנות במהלך השנים שחזרתי לחיות עם אמא, כדי שיהיו לי הפתעות ביום שבו אפרוק את הארגזים שלי. זה עבד נהדר כי את מרביתן כלל לא זכרתי וחלק גדול מהן מצאו את מקומן על המדפים לצד כלים שאת הצגתם תכננתי מראש.

את המנורה עיצבה והרכיבה סטפאני גריבשעזרה לי לעצב את הדירה. במדף העליון יש צנצנת ספגטי של דאנון הסקוטים, צנצנות בבושקה של ליאת שרון, צלחת של פוגי נעים, קומקום וסוכריון מהחנות שהיתה לסבא שלי בחולון בשלב כלשהו. מרבית כלי הבית שנמכרו שם הם תוצרת ישראל. צלחת שהיתה של סבתא, אגרטל זכוכית ענק שהיה של אמא ובו זר של ענפי דובדבן מלאכותיים שאמא סידרה ומשולבות בו נורות בצורת ענפים פורחים. במדף התחתון מונחים ספלים ותחתיות מהחנות של סבא, מגשון מחנות המומינים החדשה בקובנט גארדן בלונדון, פמוטים של אמא, קומקום תה מ-Irregular Choice בלונדון, ערימת תחתיות, אגרטלון של ליאת שרון, כוסות יין מהבר של ההורים ושני דקנטרים של סבתא.

מבט מקרוב.

את הדופן הפנימית של ארון המטאטאים קישטתי בגלויות ותמונות שאני מחבבת, אותן הדבקתי עם וושי טייפ שקניתי ב-OMG. הוושי טייפ אמור להיות (אבוי לי אם לא, כי ברור לי שהתמונות האלה יתחלפו לעתים קרובות) ניתן להסרה מקירות, עץ ונייר מבלי להשאיר סימן. ימים יגידו אם אכן כך הוא.

מבט מקרוב.

את שטיח הלילונאום קניתי ביש מאין. השרות שלהם פשוט נורא, אבל החלטתי לשים קצוץ ולקנות מה שבא לי. אחרי הכל, זה לא שאצטרך מהם תמיכה טכנית בעתיד. אני מאד נהנית מהשטיח הזה, הוא נותן למטבח הפתוח תחושה נפרדת מהסלון ומוסיף איזה נופח ישראלי מאד למטבח.

ינשוף מביתילי אמור היה לשמש כאגרטל אבל עשה הסבה למחזיק כלים. לידו מונח סט קרשי חיתוך מסוהו שבו יש ארבעה קרשים נפרדים לירקות, מרק (אל תשאלו אותי בבקשה), דגים ובשר. אין מה לומר, אני עושה לשורשים הייקים שלי כבוד.

הצלחת של פוגי נעיםמפקחת על הבישולים ומשרה אווירה נעימה במטבח. המדפון עליו מונחים הספלים והצלוחיות הירוקים מאיקאה.

מלכת המטבח היא ללא ספק הקומקומית של פוגי, יצירת אמנות מלאכת יד מרהיבה שהתאהבתי בה בשניה שראיתי צילום שלה בפייסבוק. היו רק שניים כאלה ואני ועוד חובבת פוגי נלחמנו עליהן. לשמחתי, המתחרה שלי בחרה ללכת על השניה (המעוטרת סרטים ופירות) ואני זכיתי בזו שרציתי מלכתחילה. נכון היא יפהפיה?

אנו מתקרבים לפינת התכל'ס וכאן מונחים ספרי בישול שלי ושל אמא, תרנלוז בעץ תפוחי זהב של דניאל גליוך עליו כתבתי כבר כאן, פמוט שקניתי בשונרא לפני מאתיים שנים (את השני שברתי מזמן, לצערי), שעון בישול תרנלוזת שהתחבא, ארוז בנייר צבעוני, באחד הארגזים, עציץ בזיליקום בספל מהחנות של סבא בחולון, דודה לפרחים מחנות ששכחתי (היא מלווה אותי כבר כמה דירות), חלבית צהובה מפריז, צלחת הגשה מסוהו.

בפינת התכל'ס עצמה התערבבו כלים של אמא, סוהו, טולמנס, ליאת שרון והכל בדולר ובהם מיני מלחים, תבלינים, סוגי תה ושאר ירקות. בקופסאות הפלסטיק השקופה מאיקאה אני מאחסנת נרות וכל מיני קישוטי מסיבות.

חושבתני שזהו לעת עתה. אני משערת שהסידור ישתנה עוד במהלך מגוריי בדירה, אבל נכון לעכשיו (אחרי מספר חודשים בדירה וכמה סיבובים של ארגון מחדש של המדפים) נראה לי שאני שבעת רצון. חשוב היה לי להציג את הכלים שאני אוהבת וליצור לעצמי סביבת עבודה ביתית, וזה בדיוק מה שקיבלתי - מטבח ביתי של שרונות.

↧

סיכום אירועי השבוע האחרון

February 17, 2013, 3:09 am

≫ Next: שפני שולטטטט!!!!

≪ Previous: אישה למטבח!

↧

שפני שולטטטט!!!!

February 18, 2013, 9:30 pm

≫ Next: פורים שמייח!

≪ Previous: סיכום אירועי השבוע האחרון

היום, ה-19.2, הוכרז בידי חבורת בלוגריות ישראליות כיום חופש לארנבונים. יש לי כמה דברים לומר על זה.

אני לא מאמינה בארנבונים. שמעתי כבר אלף פעם את האגדה האורבנית המטופשת, לפיה לשפן יש אוזנים קטנות והוא חי בסלע ובכלל לא אוכל גזר ורק לארנבונים יש אוזניות לתפארת ופונפון בתחש. אז תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב - האזנים הארוכות והזנב הפלומתי שלכם לא עושים עליי רושם ואל תגרמו לי להתחיל בכלל עם הצב וה"ארנב". אני יודעת לזהות שפן כשאני רואה אותו, כי יש לי בבית שפן, והוא נראה בדיוק כך:

אז מצידי קחו את יום החופש לארנבונים שלכם ותדחפו אותו במקום בו הגזר לא צומח. ועכשיו, בואו נדבר על שפנים.

שפנים הם חיות נחמדות מאד. שפני הפרטי שלי הוא גם חתיך וגם חכם וגם מאד קטן. הוא אוהב גזר וערוצי HD בטלויזיה והוא שונא ששופכים לו שמפו לעינים או מורחים עליו מסקרה. כשהצעתי לו שניסע שנה אחת לסין במקום לאנגליה, הוא כעס מאד והסביר לי שהסינים מאלצים את כל החברות שמייצאות אליהם מוצרי טיפוח לעשות ניסויים בבעלי חיים. הוא כל כך נסער שהייתי חייבת לאפות לו עוגת גזר נחמדה עם זיגוג טעים על מנת לפייסו, נשמה. אז למענו ולמען המצפון שלי, החלטתי לספר לכם על כמה מוצרי טיפוח שאני אוהבת ומשתמשת בהם באופן קבוע ולא נוסו על בעלי חיים בכלל ושפנים בפרט, ותאמינו לי שזה היה קשה כי הרבה מהחברות שחשבתי שלא עושות ניסויים בבעלי חיים (למשל No.7 הבריטים) ועוד איך עושות.

מי ורדים טהורים של שאנטיקאיי

זה מוצר יוקרה אמיתי - מיותר לחלוטין, מפנק להפליא ויקר להחריד. התפתיתי לקנות אותו אחרי שעלם החמודות ממנו קניתי את קרם הלחות הצבוע המשובח שלהם בליברטי השפריץ אותו מעדנות על פניי בסוף הטיפול הקטן שעשה לי. הוא מכיל תמציות ורדים שנאספו בראשית מאי, יש לו ריח גן עדן ותחושה מרעננת וטיפונת שמנונית. הוא מביא אביב לחורף, ואחריו העור נעים ורך רך. שפני היה עושה בו אמבטיה אם הייתי נותנת לו ואם היה לו ריח קצת יותר גברי.

איפה קונים - אני קניתי בליברטי בלונדון אבל יש גם פה.

מסכת בוץ מטהרת של שאנטיקאיי

אחח שיהיו בריאים השאנטיקאיים האלה, המוצרים שלהם טובים כל כך. על המסכה הזאת כתבתי כבר פעםאבל אומר זאת שוב - מדובר במסכה הכי נעימה בעולם. המריחה שלה היא תענוג (כל כך מוצקה והמרקם שלה כל כך נימוח), הריח שלה נפלא והיא גורמת לעור להרגיש חדש. היא מכילה בעיקר בוץ ורוזמרין ובגלל שהיא כזאת מסיכה קלאסית (היא גורמת לך להרגיש כמו יפהפיה הוליוודית עם רולים בשיער וקרם ירוק על כל הפנים באיזו קומדיה רומנטית מקסימה משנות הארבעים) היא מהנה במידה שאין שניה לה.

איפה קונים - אני קניתי בסטורובריאחרי שקיבלתי כמה דוגמיות בליברטי. מסיבה לא ברורה, אני לא מוצאת אותה שם עכשיו.

מקלון נגד פצעונים של ברט'ס ביז

טרם יצא לי להתקל בטיפול מהיר לפצעונים שאשכרה עובד. עוד פחות מזה יצא לי להתקל במוצרים לטיפול בפצעונים שלא עושים כווית ושלל נזקי יובש אחרים לעור המגורה גם ככה עליו מורחים אותם. לחומר בבקבוקון הרול און הזה יש ריח חריף של עץ התה וערער אבל הוא לא שורף בכלל. הוא מתיימר להיות אנטיספטי מחד ומרגיע מאידך והוא עושה את העבודה הזאת בהחלט מבלי לגרום שום נזק לעור. יתרון נוסף שלו הוא שהוא שקוף לחלוטין ולכן ניתן למרוח אותו מתי ואיפה שרוצים בלי להראות כמו ינשוף ביצות שלקח את הביצה איתו לעבודה. האם הוא מיבש פצעונים תוך לילה? כמובן שלא, אבל הוא ללא ספק מרגיע פצעונים מכאיבים ודלקתיים וזה הרבה יותר מתכשירים דומים אחרים שניסיתי שכן נוסו על שפנים.

איפה קונים - אני קניתי באתר הזה.

פילינג אורז לשימוש יומיומי של דרמלוג'יקה

במוצרים של דרמלוג'יקה אני משתמשת כבר שנים ואני זוקפת לזכות אחדים מהם את מצבו השפיר יחסית של עורי השמן-מיובש בשנים האחרונות, ובראשם לפילינג העדין הזה. מאז עזבתי את דירתי הקודמת לא השתמשתי בו (המסכן טבע לפני המעבר והאבקה הפכה לבוץ בלתי שמיש) ועכשיו סוף סוף קניתי חדש. אם לצטט דברי חכמים (של עצמי) לוקחים ככפית של אבקת הפילינג, מוסיפים מים (המים מפעילים את האנזימים) ומשפשפים את הידים ליצירת קצף לבן עם גרגרים. מעסים כדקה על הפנים, אפשר גם לתת לו לעמוד קצת יותר, ואז שוטפים. אני משתמשת בו יום כן יום לא ומאז חזרתי להשתמש בו לפני כשבועיים העור שלי כבר נראה ומרגיש טוב הרבה יותר. למעשה, אני מתה שההצטננות תעבור כבר כדי שאוכל להשתמש בו עכשיו. אלוהים יודע שאני זקוקה לרענון אחרי השבוע האחרון.

אגב, התחלתי לאחרונה להשתמש בקרם לילה נגד פצעונים שלהםועד כה הרושם מוצלח. אני אכתוב עליו בהרחבה בעוד שבועיים שלושה נוספים של התנסות.

איפה קונים - למה לקנות בישראל ביוקר כשאפשר לשלם הרבה פחות בסטרוברי.

פצצות אמבטיה של לאש

כן אני יודעת, לאש תומכים בחמאס. אבל מה לעשות, אני אוהבת אמבטיות והכמה פניז שהחולערות נותנים לארגוני טרור באמת לא ישנו לכאן או לכאן לדעתי. זה בדיוק כמו עם המוזיקה של ואגנר - נכון שהוא היה טינופת אנטישמית אבל זה לא משנה את העובדה שאני מתה על הריח שלו באמבטיה.

אקיצר, לאש מייצרים פצצות אמבטיה מכל הסוגים והמינים. כאלה שמרככות את העור וכאלה שמרפות את השרירים, כאלה בריח מתוק וכאלה בריח גברי, כאלה שצובעות את המים בסגול וכאלה שמלאות ניצנוצאז'. מה שתרצו יש להם, כולל סדרות מיוחדות לחגים במהדורה מוגבלת (איכשהו תמיד אני מפספסת את קולקצית חג המולד המפורסמת שלהם). אמן יהיה שלום במהרה בימינו ויפתחו סניפים של הרשת בישראל.

איפה קונים - נוסעים לאנגליה. אם מישהו מכיר אתר ששולח לישראל, שיספר לי בבקשה.

שפני וצנצנת פצצות האמבטיה (נשמע כמו שם לא רע ללהקת קצב)

ונסיים בהמנון ה-19 לפברואר

אם בחנות ניגש אליי מוכר
אני שואלת אותו מה בנוגע
אם מתחשק לי לא להיות עצובה
אז אני מדמיינת שאין שמפו על צפרדע
אם אני רואה ארנב אני לטובתו
ואם אני רואה שפן בסביבה
אני לוקחת אותו
לוקחת אותו לקפה
כן

↧

פורים שמייח!

February 23, 2013, 12:58 pm

≫ Next: פוסט הולדת

≪ Previous: שפני שולטטטט!!!!

חג שמח שפנים וארנבות!

אבא שלי זכרונו לברכה היה איש רב פעלים ואחד התחביבים שלו היה להציק לילדים בפורים. כשהייתי נוסעת איתו בפורים היה אבא גולל את חלון המכונית, כשהיינו מתקרבים לילד שהלך על המדרכה, והיה קורא לעברו "איזה חתול יפה!". לא משנה אם הילד התחפש לנרקיס או לדבורה או לתחש נהרות נחמד, אבא תמיד היה אומר לו שהוא יופי של חתול. כשהייתי קטנה זה נורא הביך אותי. כשגדלתי, הייתי פותחת את החלון בצד שלי וצועקת לעבר ילדים תמימים "איזה חתול יפה!" והעיר שושן צהלה ושמחה. הדבר הזה מספק שעות של הנאה, תאמינו לי. נסו ולא תתאכזבו.

ועכשיו, נחשו למה התחפשתי השנה (רמז, זה לא חתול).

אני לובשת - שמלה מאסוס

קשת פרחונית מאסוס

חגורה ממיס סלפרידג' (ישנה)

גרביונים מ-We Love Colors

נעלים מקום איל פו

שרשרת של N2

פאה מאיביי

תיק שקניתי בחנות בשנקין בשלהי שנת טיכו

כשהייתי בת עשרים ו נהגתי להשתמש בתיק הזה לסינון גברים בפגישות עיוורות. הייתי מגיעה איתו לדייט, ולפי התגובה של הבחור ידעתי אם הוא בשבילי או לא. החוקים פשוטים מאד:

1. עושה פרצוף ושואל מה זה - אני בבית תוך רבע שעה.

2. מלטף לתיק את האוזניים ועושה לו נעים בבטן - יש על מה לדבר.

נו, ניחשתם למה התחפשתי?

♥תודה לעדי אלקיןעל העזרה בצילומים

↧