תשוויצלונדון והגרלונדון

January 15, 2015, 6:27 am

מה השעה? השעה לשתוויצלונדון, תודה ששאלתם! אחרי כל נסיעה לחו"ל מגיע תשוויץ (למה? אין לי מושג) וזה השתוויצחול הראשון בשבלוג מזה אי אילו שנים, אז למה לא למה לא.

כפי שכתבתי כבר, נסעתי הפעם עם תקציב מצומצם מאד. למעשה, התקציב לנסיעה הזו היה בדיוק שליש מתקציב הנסיעה שקדמה לה ב-2012. רשימת הקניות שלי כללה בגדים לראיונות עבודה, פיג'מות', חזיות (קניתי חמש חזיות מעולות ויפות במרקס אנד ספנסר ב-570₪, מחיר של חזיה ורבע במידתי בישראל), בושם וארנק ובהחלט עמדתי ביעדים ובתקציב.

אני מחפשת תחליף לבושם הקבוע שלי בשנים האחרונות (מדמואזל שאנל) כבר תקופה ארוכה וטרם מצאתי מועמד ראוי. החלטתי מראש שתקציב הקניות הגבוה ביותר בנסיעה הזו יוקצב לרכישת בושם, יוקרתי ככל שיהיה. בחנתי בשמים שונים ומשונים עליהם קראתי ושמעתי. רחרחתי את בקבוקי הבושם ב-250$ של טום פורד ולא התקשיתי לוותר עליהם. ביקרתי בבוטיק של שאנל ובחנתי מספר בשמים שלא ניתן להשיג במקומות אחרים, כולל מספר 22 המסתורי, ולא מצאתי שום דבר שרציתי. בסוף, בביקור השני של בחנות של ג'ו מאלון בקובנט גארדן בחרתי לי שני בשמים נפלאים ממש - בקבוק גדול של בושם מרוות עצים ומלח ים המפורסם, שמריח בדיוק כך (רענן ואוקיינוסי) במחיר 82 פאונד ובקבוק קטן של אגס אנגלי ופרזיה המתקתק במחיר 40 פאונד. הבשמים של ג'ו מאלון מיועדים להנחה בשכבות, כך ששילוב השניים יוצר בושם שלישי מורכב יותר. תענוג של ממש.

התכנית המקורית שלי היתה לקנות ארנק בטד בייקר, עם מבנה זהה לזה הקודם שלהם שהתפגר לאחרונה אחרי ארבע שנות שירות נאמן. לצערי, לא מצאתי שם שום ארנק שרציתי והמחירים שלהם (יותר ממאה פאונד לארנק) לא מתאימים לקניה בסגנון נו טוב שיהיה. ההחלטה להציץ מה חדש ברדליהשכנים התבררה כמוצלחת, מאחר והם בדיוק התחילו במכירת חיסול על העונה הקודמת ומצאתי שם את שני הארנקים הנחמדים האלה עם כלבים וחברים. לארנק הגדול מהשניים יש מבנה פנימי מספק להפתיע ויש בו מקום מסודר לכל מה שציפיתי להכניס לארנק גדול פי שתיים בטד בייקר. הוא נכנס בקלות לכל התיקים הקטנים המשונים שאני נוהגת לסחוב איתי לאחרונה, מה שהופך אותו לקניה מצוינת. את ארנק המטבעות הגמדי טרם חנכתי, והוא מחכה להזדמנות נאותה לשמש כארנק צהרים.

כצפוי, החנות היחידה אליה יכולתי להגיע עם מאה פאונד ולצאת עם שתי שקיות מפלצתיות היא פריימרק. בחרתי לי הרבה פריטים ובסוף סיננתי מחצית מהם ויצאתי מרוצה ובידי כמעט כל מה שקיוויתי לקנות בנסיעה הזו, ועוד. חוץ משרשראות נורות לקישוט הבית ובטריות בגרושים, תחתונים וגרביים לרב וכל מיני דברים שמשפריצים ניצנוצאז' קניתי כמה בגדים מצוינים במחירים מגוחכים.

מצאתי שם את הקומבניזון הזה שקניתי למטרת יצירת מראה שכבות רומנטי. כמה מכן אולי זוכרות שלפני כמה שנים היה קומבניזון כמעט זהה באלמביקה שנמכר ביותר מ-400₪. אתן יכולות לתאר לכן איך ציחקקתי בהנאה כשמצאתי את התאום שלו במחיר 7 פאונד (42₪) בלבד.

להפתעתי מצאתי מגוון זעיר אך מעולה של בגדי ספורט עד מידה 20 (48). קניתי שני זוגות מכנסי ספורט מקצועיים ואת החולצה המצוינת הזו ב-10 פאונד, שחולצה זהה לה כמעט קניתי לא מזמן באתלטהבמחיר גבוה פי חמישה. הכובע סופג הזיעה עם הרשת באיזור השיער עלה 3 פאונד. אין לי מושג למה, אבל כובעי מצחיה לספורט עולים בארץ לפחות 80 ש"ח.

קניתי גם מספר מכנסי פיג'מה מהדגם הזה ב-9 פאונד המכנס. הם מעוטרים בדמויות שמנמנות וחביבות מסרטים מצוירים שונים. מה עוד יכולה אישה לרצות?

החדשות הרעות על פריימרק הן שהם הקטינו את טווח המידות שלהם, ומרבית הפריטים שלהם מגיעים עכשיו רק עד מידה 18-20. שאלתי את אחת המוכרות לאן נעלמו הפיג'מות והתחתונים במידה 20-22 והיא ענתה לי לא היית פה הרבה שנים הא?. לא טוב בכלל. והמגמה הזו נמשכה לצערי ברב חנויות הבגדים בהן ביקרנו במהלך הנסיעה.

כאמור למעלה, חיפשתי בגדים שיתאימו לראיונות העבודה שמצפים לי בתקופה הקרובה ולעבודה חדשה. לאחרונה התרגלתי להגיע לעבודה בג'ינס וטישרט, בהתאם לתרבות הארגונית בחברה, והאמת שממש נמאס לי מזה. חיפשתי את החנויות בהן קניתי בגדים לעבודה בנסיעות קודמות - נקסט, ניו לוק, מרקס אנד ספנסר, ווליס, דורותי פרקינס וירקות דומים אחרים.

בנסיעה הקודמת ללונדון היו לפחות 3 חנויות של דורותי פרקינס ברחוב אוקספורד (רחוב הקניות הראשי של לונדון). הפעם לא מצאתי אפילו אחת. בניו לוק ונקסט (שם אני קונה את רב הבגדים שלי בשנה האחרונה) אמרו לנו שהם מחזיקים בחנות רק פריט אחד מהמידות 18 ו-20 (46 ו-48) ושנוכל למצוא פריטים במידות האלה וגדולות יותר באתר שלהם. בנסיעה הקודמת שלי זה לא היה כך וזה הרתיח אותי. חברתי שלובשת מידה 22 לא מצאה בגדים בשום חנות כמעט, פרט לאוונס שם היו ג'ינסים במידות גדולות מאד אך אף אחד מהם לא החמיא לא לה ולא לי.

במכירה שהיתה בפינת המידות הגדולות הקטנה בסניף ריג'נט סטריט של H&M מצאתי שמלה שראיתי יום קודם בסניף אחר במחיר מלא של 30 פאונד והחלטתי לא לקנות. היא עלתה שם 10 פאונד בלבד (60₪) וקניתי אותה במידה 18. היא רכה ומתנפנפת וארוכה יותר מאחור, וזה תמיד חביב עליי.

קניתי במכירה גם חצאית קצרה במידה 20 שהתבררה כגדולה עליי (זה מה שקורה כשחולים ומקיאים כמעט חודש) ולבשתי השבוע בפעם הראשונה בה יצאתי מהבית מאז חזרתי. היא עלתה 5 פאונד (30₪) בלבד!

אני לובשת

חולצות מגאפ ונקסט

חצאית מ-H&PM פלוס

גרביונים מסימפלי בי

מגפונים ישנים של גזית

המקום היחיד בו מצאתי בגדים לראיונות במידתי הוא חנות גדולה בשם BHS ליד תחנת אוקספורד סירקס ברחוב אוקספורד. זה מין כלבו שמאגד בתוכו הרבה מותגים מסוגים שונים, כולל את מותגי המידות הגדולות אוונס ופרופיל (שהיה חדש לי). זה גם המקום היחיד בו מצאתי בגדים של דורותי פרקינס בנסיעה הזו. קניתי שם שני זוגות מכנסים מחויטים במחיר מצחיק (אחד עלה 96₪ והשני 35₪. הידד להנחות חג המולד!) ואת החולצה הזו של דורותי פרקינס שעלתה עשרים ומשהו פאונד בלי הנחה אבל מתאימה בדיוק לראיונות עבודה בהן המתראיינת היא שרונה.

בתמונות רואים גם את הידיות החדשות לארון הבגדים, שקניתי בזארה הום (חנות שאכזבה אותי למדי, אני חיבת להודות. פוקס הום הרבה יותר שווה).

הבגד היקר ביותר שקניתי בנסיעה הזו הוא הקרדיגן הזה מסימפלי בישעלה 40 פאונד (238₪). בקנייתו קיבלו מתנה של עשרה פאונד לקניה נוספת, אותם הוצאתי על גרביונים ועגילים נחמדים כך שזה יצא משתלם בהחלט. חיפשתי קרדיגן אפור ארוך ועבה הרבה זמן, וזה הראשון שמדדתי וממש מצא חן בעיני (ברב החנויות הקרדיגנים הארוכים דקים נורא, ולזה יש משקל והוא באמת מחמם). הוא רך ונעים והשרוולים שלו רחבים כמעט כמו קימונו, מה שהופך אותו לסופר נוח מחד ובעייתי ללבישה מאידך, כי אי אפשר ללבוש מעליו מעיל. אופסי. ציפיתי להרבה מהחנות הזו, עליה אני קוראת בבלוגים מחו"ל כבר שנתיים, והתאכזבתי שזה היה הבגד היחיד שם שרציתי.

באחד הימים הראשונים שלי בלונדון הלכתי לחנות התכשיטים האהובה עליי, לה נריד, וחיפשתי על מה להוציא מאה פאונד. מאחר ולא מצאתי שום תכשיט שבאמת רציתי, שחררתי את תקציב הלה נריד לתוך התקציב הכללי של הנסיעה, מה שאפשר לי לקנות שני בשמים במקום אחר ומגבת של מומינים ולאכול בכמה מסעדות מוצלחות במיוחד. בזמן שחיכינו לשולחן באחת המסעדות האלה (האיטלקית של ג'יימי, נום נום נום) התהלכנו ברחובות הסמוכים וגילינו שחנות האאוטלט של לה נריד, עליה שאלתי בחנות הראשית ואמרו לי שנסגרה, קיימת ועוד איך והתבאסתי למדי לנוכח המחירים המוזלים והמבחר מקולקציות קודמות שאהבתי יותר.

חזרתי לשם ביום האחרון שלי בעיר עם תקציב זערורי וקניתי לי את העגילים הכי חמודים שמצאתי ויכולתי להרשות לעצמי. הם עלו 20 פאונד והם מתאימים עד מאד לשיער קצר. אני חושבת שאחגוג עליהם בקיץ הקרוב.

זהו לעת עתה. לחנויות היקרות שאני אוהב לא נכנסתי אפילו בנסיעה הזו, כדי לחסוך לי עוגמת נפש. ותכל'ס, כשחלק נכבד מהתקציב מיועד למלון נוח, כרטיסים לתיאטרון וארוחות שחיתות אין על מה להתלונן. לונדון היא לונדון ואני אוהבת אותה מכל ליבי. ויחסית לנסיעה עם תקציב מוגבל חזרתי מפונקת היטב, אז הידד!

עד כאן תשוויצלונדון. אך עובדה ידועה היא שאין תשוויצלונדון ללא הגרלונדון, וכך הדבר גם הפעם! לצערי, תקציב ההגרלה היה דל עד דל גלים, אבל לא בודקים סוס מתנה בשיניים. נכון? נכון!

אז מה בהגרלונדון לפתיחת שנת 2015

פנקסון נעים במיוחד מחנות העיצוב היפנית האהובה מוג'י
קרם רגלים משובח של Soap & Glory
ליפ גלוס של Soap & Glory
שרשר דובדבנית מהסייל של H&M
איילינר חום של Barry M
לק חורפי של Topshop
מבחר דוגמיות

והנה הוראות ההרשמה.

ההגרלה תמשך מהיום (חמישי 15.1.15, הא תאריך נחמד! בטח יש הרבה חתונות יקרות היום) עד יום חמישי ה-22.1.15 בערב אז אודיע כאן בשבלוג את שם הזוכה ואיך ליצור איתי קשר. אם לא אקבל תשובה תוך 24 שעות, אבחר זוכה חדש\ה.
כדי להירשם להגרלה יש להגיב כאן למטה. התגובה חייבת לכלול תשובה לשאלה קרם רגליים, בעד או נגד? ואת שמכם (או כל אמצעי זיהוי ייחודי אחר שייצג אתכם בהגרלה).
אם אתם לא עושים זאת כבר, יש לעקוב אחרי השבלוג (יש כפתור "הצטרף לאתר זה" למעלה).
יש לעשות לייק לדף השבלוג בפייסבוקוגם לרשומה הזו (יש כפתור "Like" מתחת לכותרת הרשומה).
שתפו את החבר'ה בדבר ההגרלה באמצעות המייל, פייסבוק, טוויטר, שיחות סלון, חבילות שי בדואר שליחים ואיתות באמצעות מניפות.

שימו ♥ - התגובות בשבלוג מוסתרות עד שאני מאשרת אותן, אז אין צורך להגב שוב אם אתם לא רואים את התגובה שלכם מתפרסמת מיד.

בהצלחה לכולם ולשנה הבאה בלונדון הבנויה עם תקציב על הכיף כיפאק.

עדכון 22.1.15 - והזוכה בהגרלונדון היא...

שלחי לי בבקשה את כתובת הדואר שלך ל-raisinlike @ gmail.comבלי הרווחים. אם לא תחזרי אליי עד שישי בצהרים, אבחר זוכה אחרת.

↧

אני יוצאת מהארון

January 20, 2015, 3:18 am

≫ Next: הקופסה החמודה בעולם

≪ Previous: תשוויצלונדון והגרלונדון

חברים, קשה לי. עוברת עליי תקופה רעה ומאד קשה לי.

כשעזבתי את מקום העבודה שלי בשמונה השנים האחרונות ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות. התפקיד מיצה את עצמו, אני מיציתי את עצמי, המקום מיצה את עצמו. הפסקתי מזמן לראות בחברה אמצעי לפיתוח הקריירה ויכולותיי המקצועיות וראיתי בה בית ומשפחה, מה שהקשה עליי לעזוב במשך כשנתיים. אבל הגיע הרגע שבו היה מספיק, ועזבתי בלי שתהיה לי משרה אחרת בקנה בכוונה להעביר את זמן החיפושים בכתיבה. אני זכאית לדמי אבטלה ויש לי פיצויי פיטורים ואינסוף פרויקטים לטפל בהם. ציפיתי לחופש, כי חשבתי שהחופש יעשה לי טוב. אז חשבתי.

את חודש האבטלה הראשון שלי ביליתי חולה. את החופשה הקצרה שלקחתי בתחילתו שכחתי כבר מזמן. המחלה היתה קשה והפילה אותו למצב של זומבי משתעל למשך יותר משלושה שבועות. זה היה נורא. אבל עכשיו החלמתי (אמנם צרודה ומשתעלת, אבל מסוגלת לחשוב ולצאת מהבית) ולהפתעתי, זה נורא אף יותר. אני מתעוררת בבוקר הישר לתוך מועקה והמועקה יושבת לי על החזה ומלווה אותי כל הזמן, בתחושה פיזית ממשית של אומללות. למרות שיש לי רשימת מטלות ארוכה כמו הגלות, אני מרגישה שאין לי בשביל מה לקום בבוקר.

באמת שלא ציפיתי לזה. אני רגילה לראות את עצמי כעצלנית. מקרה קלאסי של בוגרת כיתת מחוננים שלמדה כבר בגיל צעיר שאם צריך להתאמץ בשביל זה, זה לא בשבילי. אני עושה רק מה שבא לי בקלות כי ממילא מה שבא לי בקלות בלתי אפשרי לרב האוכלוסייה, ולהתאמץ זה מסוכן כי עלולים להיכשל, אז לא. לפחות ככה חשבתי על עצמי. אבל מסתבר שהתפיסה הזו של עצמי מיושנת. בכל מה שקשור לקריירה שלי אני מסורה בדיוק כמו לקהילה של השבלוג. אני פרואקטיבית, אני כל הזמן לומדת, אני מלמדת אחרים, אני רוצה להיות הכי טובה שאפשר. בשנתיים האחרונות שכחתי מזה, כי נפלתי לתוך שגרה בה הלכתי לעבודה ממנה לא נהניתי והמוטיבציה שלי ירדה והלכה עד שהתמסמסה לה. ככה זה כשלא עוזבים בזמן. אבל אני זוכרת היטב את השנים הראשונות שלי בחברה, שנים של יוזמות ומוטיבציה אינסופית לשפר תהליכים ומשימות. אני זוכרת את עצמי במקומות עבודה אחרים בהם זהרתי. אני קוראת את מכתבי ההמלצה שלי ממקומות עבודה קודמים ונזכרת מעט מעט בשרונה הקרייריסטית האמיתית. זה מסביר ככל הנראה למה אני מרגישה כל כך ריקה, ריקנית ועלובה בימים אלה. אין לי עבודה ללכת אליה, אני מחפשת עבודה ואין לי מושג או שמץ של שליטה על מתי ומה אמצא. אני יושבת בבית בפיג'מה עם ערימה של תרופות שאני לוקחת כבר שבועות ואמשיך לקחת עוד חודשיים לכל הפחות ומרגישה זקנה ומיותרת ויותר מכל - בודדה.

לפני שבוע הלכתי סוף סוף להירשם בלשכת התעסוקה, אחרי חודש של מחלה שמנעה ממני לצאת מהבית. בזמן שעמדתי בתור וחשבתי מחשבות שחורות משחור על עצמי ועל כל העולם שמעתי לפתע את הקריאה הבאה שרונה ראובני! איפה האוגר שלי?מסתבר שהיתה שם אישה נחמדה שהשקיעה בקמפיין המימון של השבלוג ולא קיבלה את העדכונים על כך שאני חולה וכל העסק מתעכב. הסברתי לה את זה וחייכתי אליה אבל בליבי ובראשי רציתי למות. מכל המקומות שבעולם, מזהים אותי דווקא בתור לאבטלה??

האויב הגדול ביותר שלי בימים אלה הן המחשבות הטורדניות. הרבה סוגים של חרדה יש בעולם, ואני קיבלתי את זו שמתבטאת במחשבות טורדניות. מחשבות על כסף, מחשבות על מחלה, מחשבות על שכנים שעושים רעש, מחשבות על כמה אני מטומטמת שלא חיפשתי עבודה חדשה מזמן, מחשבות על איזו עלובה אני שיש לי רשימת מטלות באורך הגלות ואני לא נוגעת בה אף פעם, מחשבות על כך שברגע שאתחיל לקחת את דמי האבטלה שלי הם גם יגמרו בשלב כלשהו ומה יהיה אז, מחשבות על כך שאני נטל לאוהביי, מחשבות על כך שהמחשבות האלה מטריפות אותי. אני הולכת למיטה מותשת בסוף יום שבו לא עשיתי כלום חוץ מלבהות בטלוויזיה ולחשוב ולחשוב וברגע שהעינים נעצמות, המוח שלי מתעורר ומתחיל שצף חדש של מחשבות. אבא נהג לקרוא לזה שלשול במוחוזה תיאור מדויק לחלוטין של מה שעובר עליי כמעט כל לילה כשאני מנסה להרדם.

האבסורד הוא שהבטלה מוציאה ממני את המיץ ואיני מוצאת את הכוחות הדרושים לחפש עבודה, להיפגש עם חברים, לצאת, לעשות ספורט ויותר מכל לכתוב. אני בקושי מסוגלת לכתוב, לא לעצמי לא בשבלוג ובטח שלא לצורך הפרויקט שבשבילו לקחתי את סיכון האבטלה מלכתחילה. אני מרגישה מוזנחת ופתטית. אני משותקת. אני בדיכאון. העבודה שלי עכשיו היא להיות חרדה ודיכאונית. אפילו המצאתי לזה מילה חדשה - חרדיכי. שילוב של חרדה ודכאון שמרגיש בדיוק כמו שהוא נשמע. מצבי הנוכחי הוא בכי רע, בטטה, הרסני, חרא.

אז מה אני עושה? משתפת את החברים שלי ככל האפשר ונותנת להם לתמוך בי, כי יחד עם הקושי הזה מגיעה הבושה והיא גדולה והדרך היחידה שאני מכירה להתגבר על בושה היא לשתף. משתדלת להבהיר לחבריי שאני יודעת מה עליי לעשות ולכן לא זקוקה לעיצות, אבל מתקשה לבצע זאת ולכן זקוקה לתמיכה. נלחמת במחשבות הטורדניות, כי הן מזיקות לי וכל עוד הן ממלאות את ראשי אין מקום למחשבות יעילות או ליצירה. כותבת יומן לפני השינה כדי להקיא לתוכו את כל המחשבות שמונעות ממני להרדם. קוראת את הספרים שחיזקו אותי בעבר ונעזרת בהם (השניים שמונחים ליד המיטה כרגע הם כשדברים מתפרקיםוכוחה של נחישות, שניהם ספרים ששינו את חיי ואני ממש זקוקה להם עכשיו). אני רק בתחילתה של המלחמה ויכול להיות שבשלב כלשהו אצרף לארסנל גם טיפול תרופתי נגד דכאון, אבל בינתיים החלטתי לנסות להתמודד עם השדים בעצמי לתקופת מה.

למה אני כותבת לכם את כל זה? רק אלוהים יודע. חברתי טלי חשבה שזה יהיה רעיון טוב לשתף את הקהילה שלי במה שעובר עליי. אולי זה יעזור למי מכם שמרגיש כמוני לדעת שהוא לא לבד ולא צריך להתבייש. אולי זה יעזור לי להיפטר מעוד רובד של בושה ועצב, כי אני מוקפת כל כך הרבה כאלה כרגע. אולי נחשוב על דרך כלשהי לעבור את התקופה הקשה הזו ביחד, נקים קבוצת תמיכה מקוונת או דבר אחר. לכל הפחות, אחדים מכם יבינו למה קשה לי כל כך לכתוב פה ובדף הפייסבוק של השבלוגאו לקדם את התמורות המתאחרות כל כך של הקמפיין בימים אלה ויגלו סבלנות.

בסופו של דבר, ברור לי שאני צריכה למצוא עבודה חדשה ומספקת מהר ככל האפשר כדי לחזור לעצמי. אם מי מכם מעורה בתעשיית ההייטק ויכול לעזור לי בצייד משרות, אשמח לשמוע מכם. תוכלו למצוא את הפרופיל המקצועי שלי כאן. ועכשיו אני צריכה לצאת מהפיג'מה וללכת להסתפר בתקווה שזה יעזור לי להרגיש קצת יותר כמו בנאדם. אני חושבת על ויקי כנפו ואיך ירדו עליה על כך שהיא מקפידה לצבוע את השיער תוך כדי מאבקה באבטלה והעוני ומבינה אותה כל כך. יותר מחודש לא מרחתי מסקרה או השפרצתי בושם. אני הולכת להשפריץ על עצמי עכשיו. כל כך נמאס לי להרגיש עצובה כל הזמן.

↧

הקופסה החמודה בעולם

January 22, 2015, 5:45 am

≫ Next: מה לבשתי השבוע?

≪ Previous: אני יוצאת מהארון

בעולם מסתובבות אינסוף חבילות הפתעה. יש חבילות טיפוח, וחבילות עם מוצרים לגיקים (שלא שולחות לישראל, בוז!), וחבילות עם גאדג'טים וחבילות עם טחינה. אבל לפני כמה שבועות נחתה על מפתן דלתי (טוב, על דלפק סניפי) החבילה החמודה בייקום - Kawaii Box. ככה זה כשאת בלוגרית ורודה וחברות בינלאומיות מחליטות לשלוח לך חבילות ורודות בתמורה לכך שתסקרי אותן. ורוד זה השחור החדש, תזכרו.

Kawaii Box היא קופסת הפתעה חודשית שמכילה עשרה עד תריסר מוצרים חמודים רצח מיפן וקוריאה עם משלוחינם בינלאומי (הידד) ובעלות של כ-75₪ לחודש באמצעות פייפל, כאשר יש תוכניות מנויארוכות טווח שמוזילות מעט את המחיר. יש להם הסכמי עבודה עם מיטב מותגי האיזה מאמי!!!בהם טוטורו הנפלא של מיאזאקי וסאנריו, יצרנית הלו קיטי וחמודים רבים אחרים.

הקופסה מגיעה ארוזה בורוד, כראוי, ועם ברכה בכתב יד (שזה תמיד נחמד).

ובפנים - כל טוב הארץ, אם הארץ היא יפן או קוריאה.

וגם חטיף שטרפתי חמש דקות מרגע פתיחת הקופסה. מעין מקלות בייגלה מצופים שוקולד, זה היה מאד טרי ומאד טעים.

בחבילה יש לוח שנה חמוד בצורת כבשה טובת לב, מדבקות של פנדות תלת ממדיות, ליפ באלם בצורת עוגה טעימה, גרבים קטנות עם שפן, מגבת מתנפחת ועוד שטויות חמודות. אבל הכוכב של החבילה הוא ללא ספק הבחור הזה.

זהו חתולי, במקרה שלא זיהיתם. פודינג העצלנית הממולאת התאהבה בו מיד כשהוצאתי אותו מהקופסה וביקשה שאוריד את המתכות המחוברות אליו (מחזיק מפתחות) כדי שתוכל לשחק איתו. אני, כידוע, סאקרית מוחלטת של פודינג ועושה כל מה שהיא מבקשת (כל עוד זה לא כרוך בלקום מהספה) ומאז הילדה הממולאת לא עוזבת את חתולי לרגע. להוכחה, הנה צילום שלי חולה כמו כלבית ואומללה כמו אלוהים יודע מה יחד עם פודינג שמזדהה איתי עמוקות וחתולי שנראה מרוצה כי חולים ואומללים או לא, מחבקים אותו וזה מה שחשוב.

איזה חתול זה, באמא שלי. כולו תכול ורך.

אז נכון, אני קשישה ואם לעצלנים ממולאים בישראל, ועדין כיף לקבל חבילה מלאה בפיצ'יפקעס חמודים מדי פעם. אני חושבת שכל חובבי הקיטש היפני-קוריאני יהנו מהחבילה הזו. אנשים צעירים יותר יהנו על אחת כמה וכמה. אם הייתי מקבלת את החבילה הזו כשהייתי בת 15 הייתי מקפצת להנאתי במשך זמן רב. יש פה מגוון מאוזן של דברים חמודים סתם ודברים חמודים שאפשר להשתמש בהם, וזה המפתח לקופסת הפתעה טובה.

אם התעורר בכם החשק, תשמחו לשמוע שהחברה לא רק שלחה לי חבילה אלא ניאותה גם להגריל קופסה במתנה בין הקוראים. כדי להירשם להגרלה, יש צורך בחשבון פייסבוק איתו נרשמים פה למטה. אם זו לא חברה חמודה, אני לא יודעת מי חמוד.

a Rafflecopter giveaway

הזוכה יבחר או תבחר בעוד שבועיים. בהצלחה לכולם!

↧

מה לבשתי השבוע?

January 29, 2015, 5:26 am

≫ Next: הו הא מה קרה יום שישי יש מכירה

≪ Previous: הקופסה החמודה בעולם

היוש מטריפוניים, מה חדש אצלכם?

ראשית, רציתי להודות מקרב לב לכל המגיבים, המחזקים וכותבי המיילים וההודעות הפרטיות בעקבות הרשומה שפרסמתי בשבוע שעבר. קיבלתי כל כך הרבה תגובות מחזקות, עוזרות ותומכות וגם עזרה בחיפוש עבודה (קיפ דם קאמינג!) ולמרות שלא היה לי הכח להגיב על כל אחת ואחת מהתגובות בזמנו, אני מעריכה ונוצרת כל אחת מהן. אני שמחה לבשר גם שאני מרגישה הרבה יותר טוב השבוע. ראשית, עצם החשיפה עזרה לי. היא גם הקלה על רגשות האשמה שיש לי בקשר לעיכוב האפי בענייני התמורות לקמפיין המימון (תודה על ההבנה!) ובאופן כללי, אני מרגישה קלה יותר. אני באמת ממליצה מקרב לב לכל הקוראות והקוראים שמשהו מכביד עליהם, לחלוק אותו עם אחרים. מרגע שהבושה והבדידות חולפים, הכל נהיה קל יותר.

אבל החלטתי שהיום יהיה קליל פה, אז אתם יודעים מה לא היה לנו הרבה זמן? מה לבשתי היום! השבוע חזרתי לצאת מהבית יותר, ולראות אנשים שגם ראו אותי ולכן לבשתי בגדים ואפילו (הו הו הו) התאפרתי קצת והשפרצתי בושם. חברת בני אדם, אני אומרת לכם, זה הדבר האמיתי. אז מה לבשתי השבוע אתם שואלים?

תלבושת לפגישה עם קוראת יקרה שהיא גם אשת השמה בהייטק (עדי, את לא יודעת כמה עזרת לי. המון תודה שוב, הפעם מעל גלי הָאֲתָר).

אני לובשת

שמלה של טליה

סריג ממוד קלות'

צמודונים מרזילי (ישנים לאללה)

מגפונים משופרא

אני רוצה לציין לטובה את הסריג הזה, שמוד קלות' מוכרים בכל מיני צבעים. הוא מושלם ללבישה מעל שמלה כשקריר. מאחר והוא מגיע מתחת לחזה ולא למותן, הוא לא הורס את הנפילה של שמלות בגזרות רבות ושונות.

בערב אחר הוזמנתי לטעימת יין של יקבי רמת הגולן שנערכה במסגרת אירועי תערוכת סומלייה בהיכל התרבות. היה טעים ונעים ולבשתי בגד.

תלבושת לטעימות יין
חולצה מנקסט
צמודוני "עור" מאסוס
נעלים קדושות משופרא
תיק מזארה

אני מחבבת מאד את החולצה הזו של נקסט, שנראית כמו סריג שמתחתיו חולצה מכופתרת. יש לי אותה גם בג'ינס והיא מאד רכה ונוחה. אורכה הופך אותה לחצי טוניקה, וזה מאד נוח ללבישה עם מכנסיים צרים או חצאיות מיני כמו שאני אוהבת לאחרונה. הנעלים קדושות כי אני נועלת אותן כמעט כל הזמן. חדי העין ודאי הבינו בהן פה כבר בעבר.

ולסיום, תלבושת לרצף פגישות וסידורים.

אני לובשת

עליונית של דינה גלאס מרזילי

שרשרת מרזילי

חולצה שחורה מנקסט

גופיה כחולה מנקסט

ג'ינס מאוונס

הנעלים הקדושות משופרא

את העליונית הזו קניתי שנה שעברה וזו הפעם הראשונה שאני לובשת אותה, בוז שרונה, את שבלוגרית רעה. את הג'ינס קניתי עכשיו בלונדון, והם המכנסים היחידים שמדדתי באוונס ומצאו חן בעיני. יש להם רגל רחבה וזה מאד חביב עליי לאחרונה. את השרשרת לא ראיתי שנתיים לפחות ולכן הנחתי שמכרתי או נתתי אותה למישהו (כי כשקניתי אותה סרט הסאטן שלה עצבן אותי ולא ענדתי אותה כמעט). אבל השבוע מצאתי אותה מתחבאת במאחורה של מגירה ערמומית במיוחד ומיד שלפתי אותה וציוותתי בשמחה לעליונית הזו. מה שבא ללמדנו, שלפעמים מרחק עושה טוב למערכות יחסים.

איך חזרנו בהנף מקלדת להיות שבלוג אופנה הא? זה משהו לא נורמלי. זהו לעת עתה. בשישי הבא טליה ואני עורכות את המכירה העונתית שלנו, עם בגדים ואביזרים יד שניה מארוני ומבצעי סוף עונה מוקדמים על קולקצית הסתיו-חורף של טליה. פרטים בקרוב ועד אז, תהיו בריאים ושמחים וסופשבוע נעים לכולם.

↧

הו הא מה קרה יום שישי יש מכירה

February 5, 2015, 3:19 am

≫ Next: חדשות טובות פלוס!

≪ Previous: מה לבשתי השבוע?

מחר (יום שישי השישי לפברואר) תערך המכירה העונתית שלי בחנות של טליה. במכירה אני אשתדל לחסל את הפריטים המיותרים במלתחה שלי וטליה תציע את קולקציית החורף בהנחות מיוחדות לאירוע ופריטים מעונות קודמות בהנחות גדולות.

אנשים שואלים אותי איך יש לי עדין בגדים מיותרים למכור. ובכן, זה מוזר. במכירות קודמות שערכתי, רציתי לפנות מקום בארון לרכישות חדשות ומאחר וכל הזמן קניתי בגדים כל הזמן היה לי מה למכור. בחודשים האחרונים זה השתנה לחלוטין, ובמקום למכור כדי לקנות עוד אני מוכרת כדי לצמצם ולדייק. במכירה האחרונה שלנו בסוכותשעבר התחילה המגמה הזו ועכשיו היא בשיאה. אני רוצה להתלבש בבגדים מסוימים מאיכות מסוימת ולא מעוניינת בכל הפריטים שמכבידים עליי ועל המלתחה שלי. אני לומדת לדייק, להבדיל מבימים בהם קניתי כמעט כל מה שעלה עליי (אתגר כשלעצמו, כידוע, במידתי השמנה) בלי לחשוב אם באמת אלבש, ארצה או אוהב אותו.

בכל מקרה, כנהוג, הנה הבגדים החביבים עליי מהקולקציה האחרונה של טליה בצירוף פרטים. וראשונה, כמובן, היא השמלה שנקראת על שמי אותה לבשתי (בצבעים שונים של ירוק ולבן) לחתן את בן דודי לפני מספר חודשים. היא תמכר מחר, כראוי, בחצי מחיר.

אני לובשת

שמלת שרונה במידה 4 - תעלה ביום המכירה 265₪ במקום 529₪

אני לובשת

שמלת סטאר במידה 4 - תעלה במכירה 400₪ במקום 589₪

אני לובשת

ג'ינס סקיני שחור במידה 4 - יעלה מחר 275₪ במקום 459₪

ווסט סטייל גורו במידה 4 - שיעלה מחר 180₪ במקום 299₪

אני לובשת
מכנס שחור מידה 4 - שיעלה מחר 233₪ במקום 359₪
שמלת שיר מידה 5 (שלבשתי כחולצה) - תעלה מחר 299₪ במקום 369₪
ג'קט פראי מידה 3 - שיעלה מחר 231₪ במקום 579₪

ולסיום, משהו צבעוני למרות שודאי הבנתם כבר שהחורף אני נהנית בעיקר ללבוש אפור ושחור.

אני לובשת

שמלת אפרת במידה 4 - שתעלה מחר 260₪ במקום 429₪

ותיק לוסי גדול במחיר 399₪

את כל הפרטים וצילומים של הבגדים והאביזרים שאני מוכרת מארוני תוכלו למצוא בפרטי האירוע בפייסבוק. המכירה תערך מחר בין 9:00-14:30 בחנות המעצבת טליה, בבית טפר - רחוב תל גיבורים 5 תל אביב (חניה במקום).ניתן לבקש ממני לשמור פריטים עד השעה 10:00 אחריה הם יעברו לנחלת הכלל.

שימו ♥ לעדכון השעות!אנחנו פותחות בתשע בבוקר ואני שומרת פריטים עד עשר.

להתראות שם ובואו בהמוניכם!

↧

חדשות טובות פלוס!

February 19, 2015, 8:35 am

≫ Next: Loose Loose Situation

≪ Previous: הו הא מה קרה יום שישי יש מכירה

לפני כמה ימים נחתה בתיבת הדואר המקווננת שלי הזמנה לשזוף עייני בבוטיק חדש למידות גדולות. אני מודה שרוחי הנכאה באופן כללי ודף הפייסבוק השמעטסי למראה שלהם לא עוררו בי תשוקה עזה להגיע. עם זאת, היעד השני של קמפיין המימון של השבלוגכלל התחייבות לביקורת חנות אחת לפחות בחודש וגם הבטיחו לי קפה ושוחד ואני אוהבת גם שוחד וגם הפוך עם סויה (למרות שבינינו, קבלת מתנות שאני לא באמת רוצה זה עול רציני ואני מעדיפה להתחמק מכאלה) לכן החלטתי שאקפוץ לשם להתבאס קצרות ואחזור הביתה בזמן לארוחת הצהרים. אז החלטתי.

בהגיעי למקום גיליתי חנות מקסימה לגמרי ומצאתי את עצמי מחטטת בין המדפים ומפטפטת עם הבעלים והצוות שעות ארוכות. לחנות קוראים נעמי פלוסוהיא נפתחה לפני כחודש ברחוב באזל 32 בתל אביב מול אחותה הגדולה, בוטיק נעמי, בה נמכרים בגדים עד מידה 42. נעמי, בעלת שתי החנויות, היא בלגית משובבת לב שעלתה לישראל לפני 16 שנים. לאחרונה החלה נעמי למכור בחנות שלה בגדים במידות גדולות יותר. הלקוחות התלהבו אך ביקשו חנות נפרדת (כמה מצער שנשים שמנות רבות כל כך מרגישות לא נוח למדוד בגדים ליד נשים רזות) ולכן החליטה נעמי להסתכן וללוות (הרבה) כסף מהבנק ולפתוח חנות קטנה למידות 42-52. את הבגדים היא מייבאת בבחירה אישית מצרפת - מדי חודש היא קופצת לפריז לסיבוב קניות מהיר וחוזרת עם קולקציה חדשה של חברות שונות במחירים שפויים. הבגדים שלה רעננים, רכים וצבעוניים ויש להם ללא ספק שיק בוהמי פריזאי. תודו שמעולם לא נתקלתם בחנות ישראלית שמוכרת בגדים במידה 52 המאופיינים בשיק בוהמייני פריזאי.

מצאתי את עצמי מודדת חצי ממה שהיה בחנות (אני לא צוחקת, הייתי שם יותר משעתיים). הנה לפניכם מדגם בלתי מייצג של בגדים שאני אהבתי. הוא בלתי מייצג כי יש שם גם חולצות מבדים כבדים יותר שאני לא אוהבת ומכנסיים שלא טרחתי למדוד כי הדבר האחרון שאני צריכה הוא עוד סקיני, בטח ובטח שצבעוני או דמוי עור. אז דעו שיש גם כאלה, אבל מרבית הבגדים הם בסגנון של אלו שתראו כאן. אז יאללה לתמונות הגרועות שצילמתי!

הנה אני לובשת חולצה אדומה שעולה 225₪ וג'ינס שעולה 299₪ ומגיע עד מידה 48 (אני לובשת 46)

החולצה הצהובה עולה 229₪ והגי'נס אותו הגי'נס

מחיר החולצה 329₪ ואני לובשת מידה L שאינה הגדולה ביותר

כל הצעיפים (החמודים להפליא) בחנות עולים 149₪

השמלה הזו, שיפה בחיים הרבה יותר מבתמונה, עולה 359₪ והיא במידה XXL

השמלה הזו היא אחת המחמיאות שלבשתי ומחירה 299₪. אני לובשת מידה XXL שהיא הגדולה ביותר

החולצה הלבנה הנעימה עולה 285₪ והיא במידה XXL. הג'ינס אותו הג'ינס והמגפיים הוזלו עכשיו ל-300₪

הג'קטינו הזה הוא הבגד היקר ביותר בחנות, במחיר 499₪. על הקולב הוא נראה לי לא משהו אבל שוכנעתי למדוד אותו והוא נוח, רך ומחמיא בטירוף. אני לובשת מידה 2 והוא מגיע עד מידה 3 ונמכר גם בלבן ושחור.

הקרדיגן הנעים להפליא הבא נמכר בסוף העונה ב-150₪

והוא מגיע במידה אחת שמתאימה לדעתי ל-52 ואולי אפילו 54

נעמי מספרת שחלק מהיצרנים איתם היא עובדת כבר מתכננים להגדיל את טווח המידות שלהם והיא מקווה שתוכל להוסיף מידות גדולות יותר בקרוב. בינתיים התחננתי בפניה שתעשה עיצוב ומיתוג מחדש לדף הפייסבוק שלהשמייצג את רוח וסגנון החנות רע כל כך. אני מקווה שהיא תעשה זאת בקרוב.

פרט לכך, המוכרות בחנות מקסימות, השירות מעולה, המיקום נוח (יש חניון של אחוזות החוף ממש ליד החנות) ויש כרגע סטנד של סוף עונת החורף ב-150₪ לבגד או-250₪ לשניים. אני ממליצה בחום להגיע ולהתרשם. אני מקווה בכל לבי שההשקעה של נעמי תתברר ככלכלית וששמנמנות ארצנו, אלה שאוהבות בוהו פריזאי במחירים שפויים, ינהרו לחנות ויהנו ממנה כמוני. אני ממש מצפה לראות את קולקציות הקיץ שיגיעו בקרוב.

שורה תחתונה - בגדים שיקיים, נוחים ומשמחים שמתעדכנים תכופות במידות שלא תמצאו בשום חנות אחרת בארץ. פרגנו לעצמכן ולבעלת החנות ובקרו שם.

ציון השרונה -

הערה מנהלתית לסיום - הזוכה בהגרלת ה-Kawaii Boxהיא\הוא בעל\ת כתובת המייל annap83@gmail.com. נא לשלוח לי אימייל לכתובת raisinlike@gmail.com ובו כתובת הדואר באנגלית, כדי שאעביר אותה לחברה לצורך משלוח הפרס. הידד ותודה לכל הנרשמים!

↧

Loose Loose Situation

February 26, 2015, 10:56 am

≫ Next: ערב טוב לך, את מושבלגת בנוכחות עוגה חגיגית!

≪ Previous: חדשות טובות פלוס!

אתמול הייתי בהשקת קולקציית הקיץ של מותג מידות הביניים של דפנה לווינסון, So Simple. ההשקה נערכה במסגרת מרתון אופנה וסטיילינג בן שלושה ימיםשעורך המותג בניצוחה של הסטייליסטית השמנופמיניסטית גאלה רחמילביץ'.

לפני כשנה, כשנפתחה החנות הראשונה של המותג ביקרתי בה ושמחתיעל מה שראיתי. בדים טבעיים, גזרות פשוטות וטובות וצבעים רכים ונעימים לעין יצרו אצלי ציפייה לבאות. והבאות לא אחרו לבוא, בדמות גיוס המעצבת הראשית של משמין לי הקורסת שהביא להידרדרות מהירה למחוזות השמעטס הסינתטיים במחירים מופקעים אותם אנחנו רגילות לקבל ממותגי המידות הגדולות בארץ (ראו הערה בסוף הרשומה). בהשקה בה השתתפתיאז קיבלתי הטבת בלוגריות, כנהוג, ולא ניצלתי אותה כי לא היה שם שום בגד שרציתי.

אחרי ההשקה ההיא נתתי למנכ"ל המותג, צביקה לווינסון, פידבק שלילי מפורט ביותר והוא הבטיח לקחת את הנושאים שהעליתי לתשומת לבו. אחד הדברים עליהם התלוננתי היה הבחירה בפרזנטוריות רזות למותג שעסוק כל כך בלשחק מחבואים עם הלקוחות השמנות שלו. בעקבות כך, נבחרה פרזנטורית שמנה חדשה למותג - שדרנית הרדיו מיכל שם טוב. מיכל החלה את דרכה במותג ברגל ימין ואז פישלה בענק כשהצטלמה לפרסומת למותג המשקפיים קרולינה למקה בה היא לועגת לשמנות ובהמשך תקפה בבוטות את מי שהתלוננו על כך. פניתי אז ליחצ של המותג בבקשה לתגובה רשמית על כך שהפרזנטורית שלהם צוחקת על שמנות וקיבלתי מכתב מצביקה בו הוא מגבה את מיכל ומפרגן לה על האומץ והישירות שלה. מיד לאחר מכך מיכל פוטרה באופן מביש מאחורי הקלעים והוחלפה בפרזנטורית אחרת והמותג שקע בביצת השממון.

אז מה עכשיו, אתם שואלים? ובכן היחצ הוחלף, המעצבת של משמין לי פוטרה ואת מקומה תפסה לא אחרת מאשר דפנה לווינסון בעלת המותג דפנה לווינסון. בנוסף גויסה ה-פרזנטורית השמנה של ישראל, ריי שגב, שהיא יפהפייה פמיניסטית כובשת אבל ממש לא שמנה. מצד שני זה לא משנה כי זה לא מותג מידות גדולות אלא מותג למידות בינים. מצד שלישי למה שאישה רזה שיש לה אלטרנטיבות תרצה לקנות משהו מ-So Simple? אבל רגע, אני מקדימה את המאוחר.

כשהגעתי ראיתי הרבה סטנדים עם קולבים ומוכרות מוכנות לשרת את קהל המוזמנות השמנות. אחת מהן לבשה שמלה יפה וביקשתי מיד למדוד כזו. היא אמרה שזו לא שמלה של המותג (ידעתי את זה מיד כשראיתי אותה, זו שמלה של קלוטהשנמכרת ברזילי ואני מכירה את המעצבת) אבל מיד הבטיחו לי שיש בקולקציה החדשה שמלות רבות דומות. כשביקשתי לראות אותן הציגו בפניי כמה טוניקות חסרות צורה שכל קשר בינן לבין השמלה של קלוטה מקרי. כששאלתי מה הקשר לשמלה עליה דיברנו אמרו לי אבל ביקשת שמלה רחבה. לא, אמרתי למוכרת, שמאוחר יותר התברר שהיא היא דפנה לווינסון בכבודה ובעצמה, ביקשתי שמלה יפה. ואז התחילה המצגת.

סיפרו לנו שהקולקציה החדשה שתגיע לחנויות בשבוע הבא מתאפיינת בבגדים טרנדיים במידות 40-48כי גם למידות הביניים מגיע.זה הפתיע אותי, כי לא ידעתי שקיים מחסור בבגדים טרנדיים וזולים במידה 40. רזות מסכנות, השמנות מקבלות את כל הבגדים היפים.

בקולקצייה החדשה יש מכנסים קצרים סבירים ומכנסים רחבים קצת יותר מדי שנגמרים דצימטר מתחת לברך ויכולים לשמש כתמיסה הומאופתית מדוללת פי מיליארד למשהו שפעם היה בו שיק. השמלות רחבות וחסרות צורה ועשויות מבדים שדפנה מתעקשת שאינם סינתטיים אבל גרמו לי להזיע כמו היפופוטם במדידה (שזה סבבה דווקא, כי גם נראיתי בהם כמו היפופוטם וזה סט). על פניו מדובר בקולקציה שאמורה להיות דומה לזו של נעמי פלוס שסקרתי עבורכם בשבוע שעבר, רק שזו של נעמי עשויה מהבדים הנכונים, גזורה מצוין לגוף המלא ומקרינה שיק נינוח של אישה גזעית שלא ממש שמה קצוץ למה מצפים ממנה. הבגדים של So Simple לעומתם מפיצים ניחוח של שיק קצוץ של אישה ששמה על עצמה גזע.

שמעתם מספיק? עכשיו תמונות.

הנה הפרזנטורית השניה של המותג (זו שאינה ריי) מציגה חליפה שיקית ומחמיאה לעונת הקיץ הקרובה.

והנה אני מודדת את אחת השמלות הקלילות והנשיות מהקולקציה החדשה שתגיע בקרוב לחנויות. מחיר השמלה 329₪.

כאן אני מודדת טוניקת גלבייה מקולקציית האביב שבחנויות כעת באורך כלאיים שלא מתאים לכלום פרט ללגרום לך להראות שמנה. היא יכלה להיות נחמדה לו היתה עשויה מבד נעים, אבל במהלך מדידתה היה לי חם כל כך שלא יכולתי לחכות להוריד אותה ממני. מחירה 369₪.

לסיום, עוד בגד (חולצה? גלבייה? תחפושת?) מקולקציית הקיץ החדשה. נצא מנקודת הנחה שלא אכפת לכם כמה זה עולה. הגי'נס בגזרת סקיני גם הוא של המותג ועולה 329₪. בנקסט תמצאו סקינימחמיא ונוח פי אלף בטווח מידות רחב יותר ב-89₪ בלבד כולל משלוחינם בינלאומי.

לקראת סוף האירוע, כשכבר הייתי קצרת רוח ממש ורציתי לברוח משם מהר ככל האפשר ולאכול איזה פיש טעים בנמל יפו, ניסתה דפנה לשכנע אותי בפעם האחרונה למדוד טוניקת עוועים נוספת בעיצובה.

דפנה: הנה שמלה שתראה עליך נפלא
אני: מצטערת, אני לא לובשת אוהלים
דפנה: זה לא אוהל, זה loose

ובכך תמצתה המעצבת את הנושא טוב יותר משיכולתי אני.

הקולקציה החדשה מסכמת עבורי את תהליך עלייתה ונפילתה המהירה של So Simple. המעצבת הפסידה אותי כלקוחה כי ממני עושים צחוק רק פעם אחת, או במקרה שלהם פעמיים. אני הפסדתי את התקווה שקם פה מותג שמתייחס בכבוד ללקוחות השמנות שלו וכולם הולכים עצובים לא לאוהל אלא הביתה. קיבלתי מהם תווי שי על סך 200₪ שככל הנראה אגריל פה, אחרי שאמדוד ואצלם כמה מהבגדים מקולקציית הקיץ שלא היו זמינים עבורנו בהשקה (אז למה הזמינו אותנו מלכתחילה למען השם? אל תשאלו אותי) באחת החנויות בעוד שבוע. אני אעדכן בהמשך.

הערה לפני סיום - בהשקה הקודמת בה דיברתי עם צביקה התלוננתי על כך שאין למותג בגדים במידות 50-52 והוא הבטיח להוסיף מידה 50 בקולקציה הבאה. זה לא קרה. דפנה אמרה לי אתמול שהיא מדגמת את הבגדים בנדיבות גדולה מהנהוג ולכן 48 שלה הוא 48 אמיתי ולא 44 כמו בחנויות אחרות ושהיא מתכוונת להוסיף מידה 50 בקולקצייה הבאה. אני כבר איבדתי את האמון במותג ולכן לא ממש אכפת לי יותר אבל זה שהמותג נקרא מותג למידות בינייםבזמן שהוא מוכר מידות 40-48 מקומם אותי במידה אדירה. אמרתי לדפנה שלקרוא לנשים במידות 40-42 בכל שם שאינו רזות לא מקובל עליי, ושזה מעודד סטנדרטים בלתי אפשריים ושנאה עצמית. התגובה של דפנה הבהירה שהיא לא מבינה על מה אני מדברת, אבל אני יודעת שהקוראות שלי מבינות גם מבינות. מידה 40-42 לובשות נשים רזות. 44-48 הן מידות ביניים ו-50 ומעלה הן מידות גדולות. יש הרבה כינויים שמתאימים למי שעושה שמיניות באוויר כדי להימנע מתיוג של מידות גדולות ובדרך תורם לדיכוי נשי, אבל פמיניסטיאינו אחד מהם.

↧

ערב טוב לך, את מושבלגת בנוכחות עוגה חגיגית!

March 2, 2015, 8:14 am

≫ Next: בשביל כבוד צריך לעבוד?

≪ Previous: Loose Loose Situation

התזכרו, קוראים יקרים, ששיתפתי אתכם בכך שאני בעיצומו של גל דכאוןמצמית? והתזכרו שהתחייבתי לפני מיליון שנים במסגרת קמפיין השמינמון של השבלוגלארח אתכם בערב חגיגי לקוראי השבלוג הכולל ארוחה, הרצאות ופינוקים? ובכן, לצאת מהדכאון לוקח זמן וכל תמורות הקמפיין נדחו כתוצאה מזה אבל הנה הגיע יום פקודה והפקודה היא ערב טוב לך את מושבלגת! ולמה פקודה אתם שואלים? ובכן, גם כי הבטחות צריך לקיים וגם כי שמתי לב לאחרונה שמספר הכניסות הכולל לשבלוג עבר את ה-915,000 שזה כמעט מיליון. זה כל כך מדהים ומרגש שאני מתקשה לעכל את זה, כמעט מיליון קוראות וקוראים!!! את זה חייבים לחגוג.

אז ביום רביעי הקרוב, הרביעי במרץ, בשעה שבע בערב נתאסף בביסטרו השכן (אחד המקומות האהובים עליי בתל אביב) לערב של אוכל ומשקאות טעימים, תוכן מענין, צחוקייה לרב ופינוקים.

הערביפתח במינגליג (בו תוכלו לפגוש את בוביתוש, בובת הקמפיין) ולאחריו ארוחת ערב מלווה ביין או משקה קל לבחירתכם. לארוחת הערב תוכלו לבחור בתפריט מפנק הכולל מנה ראשונה, עיקרית וקינוח שהוא בשרי, צמחוני או טבעוני (כי כזה הוא השכן, גם טעים וגם ידידותי למגוון סועדים).

אחרי הארוחה יהיו הרצאה שלי על קבלה עצמית והרצאה של טלי שרף חזן, המעצבת והבעלים של סטודיו טליה, חברה טובה ומעל הכל - יזמית שיודעת לחלום וגם לבצע. היא מהווה דוגמה אישית ל-Fearless Living שכולו עשיה (אני לא חובבת גדולה של הסוד ושיטות דומות, כידוע. אני מבכרת עשיה על דיבורים). טלי תדבר על הדרך מחזון למימוש ותיתן לכם השראה וכלים למימוש החזון שלכם, עסקי או אישי. אחרי ההרצאות תוכלו לשאול אותנו שאלות כאוות נפשיכם.

בסיום הערב נשלח אתכם הביתה עם שקית פינוקים, כי חשוב לעשות לחבריך מה שאהוב עליך ואני אוהבת פינוקים. ואם זה לא מספיק לכם, תהיה גם עוגת כמעט מיליון קוראים לשבלוגחגיגית! אני מניחה שאני משוחדת (שכן אני משמנת את עצמי היטב היטב, כידוע) אבל אני מאמינה שיהיה ערב נפלא.

אחרי המוזמנים שכבר רכשו כרטיס לאירוע, נותרו לנו כ-20 מקומות פנויים לערב במחיר 285₪ המושב (התשלום במקום במזומן או אשראי). יהיה כיף לבוא עם חברה (או חבר) ולבאים בגפם, אני מבטיחה שתפגשו אנשים נהדרים ותהנו אפילו אם לא הכרתם איש מהם לפני כן. אחרי הכל טלי, אני וצוות המקום נדאג לכם.

מרגישים ספונטנים? רוצים לבוא לחגוג איתי? עשו Attending לאירוע בפייסבוק (כדי שנדע לשמור לכם מקום ולהביא לכם פינוקים) ובואו לבלות איתנו ביום רביעי מ-19:00 בביסטרו השכן, אבן גבירול 8 תל אביב. אני, הצוות ובוביתוש מצפיםה לפגוש אתכם!

↧

בשביל כבוד צריך לעבוד?

March 11, 2015, 4:40 am

≫ Next: שמין שמין, שמין שמן

≪ Previous: ערב טוב לך, את מושבלגת בנוכחות עוגה חגיגית!

בזמן האחרון אני תוהה מה יקרה אם פתאום לא אהיה שמנה יותר. מה אם בוקר אחד תתעורר שרונה ראובני במיטתה ותגלה שהפכה לשחיפה ענקית. האם תמשיכו לקרוא את הבלוג שלי? האם התקשורת תמשיך להתעניין בי? האם אנשים ימשיכו לזלזל בי רק כי אני שמנה? ומי יאכל את כל הפיצות שאני כבר לא אבלע בשלמותן? כל כך הרבה שאלות ותשובות אין. כלומר יש תשובה אחת, והיא נוגעת לעניין הזלזול. והתשובה הזו היא כן. כשיפסיקו לזלזל בי כי שאני שמנה יזלזלו בי כי אני אישה. הידד!

אתם זוכרים איך בשלהי שנת טיכו, כשעוד היינו צעירים ותמימים, כתבתי את הרשומה הזווקראתי לאחיותיי הבלוגריות לדרוש תמורה הולמת עבור עבודתן? ואת קריאתי הזועמתלנשים עצמאיות ובכלל לדרוש תמורה לעבודתן אתם זוכרים? אכן קונספט רדיקלי. ובכן, בימים האחרונים פנו אלי מספר גופים תקשורתיים בהצעות שונות ומשונות בדרגות לגיטימיות שונות. לאישה, למשל, הציעו לי להתראיין לכתבה על בלוגריות (שמנות שמנות, כי אנחנו ב-2015 ונשים שמנות שלא מתביישות לחיות הן עדין בונטון) אבל השיער, הבגדים, הנסיעות ועלות הזמן הדרוש עליי. התלבטתי אם להסכים או לוותר והחלטתי ששווה להצטלם כי אולי אצליח להעביר את המסר השמנופמיניסטי שלי לכמה קוראות שלא ממש היו מגיעות לשבלוג אחרת. אז נגיד שזה מצב של Win-Win. אבל כשפנו אלי פעמיים בשבוע אחד בבקשה לייעוץ מקצועי והשתוממו לגלות שאני מצפה לתשלום בתמורה לפגישה, או אז נעלו מיצי הקיבה שלי את נעלי הספורט הצבעוניות שלהם והתחילו לטפס מעלה מעלה בגרוני.

זה שנשים (נשים!) מצפות מנשים אחרות לעבוד עבורן בחינם או תמורת קרדיט, הידוע בכינויו חינם מקומם אותי. זה שפונים אליי ספציפית ומצפים ממני לשתף פעולה עם הקשקוש הזה, מעיד על כך שאין להם מושג למי הם פונים. הם לא קראו שום רשומה שלי, הם לא מבינים שזה בלוג פמיניסטי. הם רואים כמה תמונות שלי בבגד ים ואומרים יו שמנהופונים אלי בצפייה שאפול בתודה אפיים ואתמסר למטרה ,שהיא תהילת עולם. ואין הרבה דברים מזלזלים יותר מלפנות לאדם בצפייה לשרותים כאשר ברור שאין לך מושג מי הוא ומה הוא מייצג. אותי זה מעליב. ואני כידוע לא נעלבת, אני מתרגזת, כי עלבון הוא קורבני ואומלל וכעס הוא מקור מעולה לאנרגיה למעשים ולרעיונות יצירתיים.

עכשיו, חשוב שתבינו - הדבר היחיד ששמן יותר מכריך הבייקון שאכלתי הבוקר הוא האגו שלי. האגו שלי שמן כל כך שאין לי ולו מקום באותו תא מדידה. האגו שלי כל כך כל כך שמן וגם גבוה שהוא מאמין שכשהוא מופיע באמצעי התקשורת לא רק הוא מרוויח מזה. הוא חושב שיש לו אמירה, השמן הנפוח, ושלקול שלו יש מקום בתרבות החברתית בה אנו מדשדשים. שמן, כבר אמרנו. אבל אחד מהפיצ'רים שלו (תחת אגו > אפשרויות מתקדמות > אמצעי תשלום) זה שהוא מצפה לתמורה הולמת לעבודתו. אז לפעמים, כמו במקרה של לאישה או תכניות טלוויזיה, החשיפה עצמה שווה כסף. אבל זה רחוק מלהיות כלל אצבע לשימוש כללי.

נהוג לומר שבשביל כבוד צריך לעבוד, אבל אני מאמינה בהפך הגמור. כבוד הוא ברירת המחדל וצריך לעבוד כדי לאבד אותו. כך אני נוהגת בשכנים, קולגות, ספקי שרות, נבחרי ציבור ושאר סוגי בני האדם. וכך אני מצפה שינהגו בי. כיבדתם אותי? תקבלו כבוד בחזרה. זלזלתם בכבודי? נקודת הפתיחה שלנו היא, בלשון המעטה, לא משהו. אם כן, קוראיי היקרים, אני מקווה שאתם מבינים את החשש שלי ממה שיעלה בגורלי אם אהיה רזה פתאום. השומן הופך אותי למיוחדג'ת, כי לאף אחד באמצעי התקשורת לא אכפת כמה טוב אני כותבת או מה יש לי לומר, הם מעוניינים בעיקר באחוזי השומן שלי. כל עוד את שמנה מזלזלים בך כי את שמנה. אם את רזה ועדין מזלזלים בך זה באשמתך או גרוע מכך - זה פשוט פני הדברים, כי בתרבות שלנו כל דאלים גבר. נכון אני מכלילה, אבל השבוע מותר לי.

ואם כבר בזלזול בשמנות עסקינן, ברצוני לדווח שביקרתי בשני סניפים של So Simple השבוע, במטרה למדוד סוף סוף את בגדי הקיץ שלא היו זמינים למדידה באירוע ההשקה בו נכחתי לפני שבועיים. לא רק שלא מצאתי שום דבר שרציתי (זה לא הפתיע אותי) אבל גיליתי שדפנה שיקרה לי בהשקה כשאמרה שכל הבגדים יימכרו בכל המידות. העובדה היא (ובדקתי זאת בשני סניפים, בהם בדקו זאת עבורי במחשב) שחלק מבגדי הקולקציה החדשה, והם הטרנדיים שבחבורה, מגיעים רק עד מידה 3 בעוד שדגמים אחרים מגיעים עד מידה 5. המוכרת בחנות הראשונה בה ביקרתי התנצלה על זה. השניה, בחנות בה הייתי הבוקר אמרה לי בהתרסה יש בגדים שלא יפים במידות גדולות. ובכן מוכרת יקרה, ראשית הבגדים שלכם לא יפים גם במידות קטנות ושנית אתם לא מייצרים מידות גדולות. הנה תלבושת שמדדתי הבוקר, החולצה במידה 4 (לא קיימת מידה גדולה יותר, לפי המחשב בחנות) והמכנסים המחוייטים במידה 5 מתפוצצים עליי. אלה שני הבגדים היחידים שהסכמתי למדוד מהמבחר שהיה בחנות.

קסם של ממש n'est pas? עכשיו שיהיה ברור, אני עם הרשת הזאת גמרתי. לא רוצה לשמוע מהם ולא רוצה לראות אותם. הם מזלזלים באינטליגנציה שלי, הם מזלזלים בטעם שלי, הם מזלזלים ביכולת שלי לזהות איכות, הם מזלזלים בכסף שלי והם מזלזלים בקוראות שלי ובאינטליגנציה הטעם האיכות והכסף שלהן. גמרנו. את התלושים שקיבלתי מהם במתנה בהשקה וחשבתי להגריל פה נתתי במתנה לבחורה זרה בה נתקלתי בחנות. היא עמדה לשלם על בגד כלשהו והחלטתי שמאחר והתלושים טובים לעוד ימים בודדים בלבד עדיף לשמח אישה זרה מאשר להגריל אותם. מה גם שנראה לי טפשי להגריל משהו שאני מעדיפה לתת במתנה לזר מאשר להשתמש בו בעצמי.

אני, גבירותי ורבותי, עברתי את השלב בחיי (הידוע בשם רב חיי) בו הסכמתי להיות טעטעלע של כל טמבל שחושב שהוא יותר טוב ממני. רזה או שמנה, אני מצפה לכבוד. אנשים מסוימים רואים זאת כהתנשאות או חוצפה, אבל ככל שרבים מאתנו יתנו כבוד ויצפו לכבוד בתמורה נצליח אולי לגרש את הרעה השחורה הזו שנפלה עלינו בדמות זלזול, תוקפנות וגסות רוח תרבותית. יש בחירות לפנינו ואני מציעה להתייחס אליהן ברצינות ואז אולי יכבדו אותנו אפילו שאנחנו נשים או חס וחלילה, שמנות.

↧

שמין שמין, שמין שמן

March 16, 2015, 2:26 am

≫ Next: לא תבואי שישי שבת ממגוון סיבות המפורטות למטה

≪ Previous: בשביל כבוד צריך לעבוד?

בול בול בול בול ביל בל לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה וכל מי שראה אמר, ווי איזה בלוגרית שמנה!

זמרירים ממלאים את לבנו, עת אביב הגיעה! התחשים מקננים על כל עץ, עננים קלים בניחוח דובדפארש נודדים אל ארצות הקור וביום חמישי נסעתי להצטלם לתכנית מהיום דיאטהעם הדיאטניות אולגה רז וחלי ממן.

בתחילה התלבטתי אם להסכים להצטלם לתכנית בכלל, כי לא ידעתי מה לי ולתכנית דיאטה. אני לא מאמינה בדיאטות. דיאטות הן מכשיר כלכלי שתפקידו למנף את יצרני הדיאטות (חברות מזון, חברות דיאטה, חברות ספורט וכו'). דיאטות מהגדרתן הן שינוי תזונתי זמני שמכוון להשגת מטרה מסוימת, ולכן הן מאבדות את ערכן כשהמטרה הושגה. אם האדם שעושה דיאטה רזה וצריך להוריד מספר מצומצם של קילוגרמים שהצטברו במהלך תקופה קצרה (פסח, למשל, או חופשה בחו"ל) מילא, אבל לאנשים שמנים אין צורך בדיאטה. השמנה היא בעיה מורכבת ולה אספקטים פיזיולוגיים, רפואיים, מנטליים, רגשיים, התנהגותיים, סביבתיים ורוחניים. לכל אדם שמן תמהיל ההשמנה המיוחד לו או לה וכל אדם שמן צריך פתרון מורכב אחר. עם דיאטה אף שמן לא יגיע רחוק, בפרט לנוכח העובדה שדיאטות הן חגיגה אחת גדולה של קיפוח ואיזה אדם שפוי יבחר מרצון בחיים של קיפוח? השבלוג לא מעודד דיאטות ולא עוסק בדיאטות, איש השמנמנן בעיניו יעשה. רוצים לרזות? בהצלחה. מרוצים ממשקלכם הנוכחי? שיהיה לכם בכיף. אם כל אחד יעסוק בענייניו הוא וישמור את אפו לעצמו, נחיה בעולם טוב יותר. המסר של השבלוג הוא שבדיוק עכשיו, כשהמצב הוא מה שהוא, צריך לעשות איתו את המקסימום ולהנות ככל האפשר ושערך עצמי לא קשור במידת המכנסיים או במספר הסנטרים שלך (לי עצמי יש אוסף נאה של סנטרים, שאני שומרת ממוינים בארונית זכוכית שהזמנתי במיוחד מנגר המתמחה בדימוי גוף).

מצד שני, אתם יודעים, טלוויזיה אגו וזה.

מאחר ולא הצלחתי להחליט, פניתי לחברייה העליזה בדף הפייסבוק של השבלוגושאלתי לדעתם. התפתח דיון מענין שחציו תמך בהשתתפות בתכנית (שתפי את המסר) וחציו התנגד נחרצות (זו תהיה חוויה מעצבנת וממילא לא יקשיבו לך). בשלב זה נטיתי לסרב וזהו, כשלפתע צצה איזו פרצופלוחה אחת וכתבה לי אולי במקום להתבכיין בתקשורת תקחי את עצמך בידיים, תפסיקי לזלול ותתחילי לעשות ספורט? מאחר ובדיוק גמרתי אימון טניס ולעסתי כריך אדירים, ירקתי את אשר בפי על מסך המחשב ואמרתי לי שרשיר, אנחנו הולכות לתכנית כי יש יותר מדי פרצופלוחים בעולם שעדין מטיחים בפניהם של שמנים שיקחו את עצמם בידים וגו' (ורבים מהם דיאטנים, למרבה הצער). אמרתי ועשיתי.

בשלב כלשהו בזמן שאופרתי, הכניסה חלי ממן את הראש לחדר ושאלה מי אני.

אני השמנהעניתי לה. אה, אחלה!אמרה והלכה לדרכה

למרבה ההפתעה, זו היתה חוויה חיובית מאד. הצוות, מהמפיקות ועד הבמאי, היה מרוצה מאד מהראיון איתי ומהמסר החריג למדי לתכנית (ועיקרו שאין שום קשר בין משקל לערך עצמי). חלי היתה מקסימה ואולגה היתה חייכנית. אקיצר, הכל בסדר. אני מודה שהיה לי קשה מאד לשמוע את הראיונות שהיו לפני ואחרי (איך לקפח את עצמך בארוחת הסדר וכו') ולכן שמחתי שאני שם כדי להעביר מסר שונה לצופי התכנית.

אולגה מגלה שממש נעים להשען על בטנון שמנוני

חבל רק שלא הצלחתי לארגן תור למספרה לפני הצילומים כי בחיי שהגעתי לשם ועל ראשי אלפקה נאה. שוין, גם לאלפקות מגיע. בסוגיית המה ללבוש לצילומים החלטתי שאני הולכת על עליז וצבעוני. ידעתי מראש שיראו אותי מהמותן ומעלה בלבד ולכן לבשתי את הג'ינס הרחב החדש החביב עליי מלונדון וחולצת ואן סייז פסיכדלית בעיטור מיני תחש מהחנות היפנית האהובה עליי טונרי, המייבאת את מותגי הבת של איסי מיאקי זוקה, ניי-נט ואחרים. היא מדהימה, היא מהממת, היא חד פעמית והיא דורשת מכירת כליה או שתיים לפני קניה (או שתעשו מה שאני עושה, ותבואו רק כשיש סייל). שנה שעברה קניתי שם סוודר בצורת עצלן קומפלט עם אצבעות, זנב וראש קטן וחמוד.

אני לובשת

סוודר מרזילי

חולצה של Ne-Net מטונרי

ג'ינס מ-Evans

תיק (חצי חיקוי שאנל Boy וחצי חיקוי סטלה מקרטני) מזארה

עגילים מרזילי

נייקי אייר מקס 90 מאסוס (שנה שעברה)

התכנית תשודר ביום שישי ה-3.4.15 בעשר ומשהו בבוקר. אחרי השידור, אני אעלה את הקטע שלי לפה (אם לא יהיה מביך מדי) כדי שתראו ותיראו. ועכשיו אלך לאכול כריכים. ברוכים תהיו ויאללה ביי.

↧

לא תבואי שישי שבת ממגוון סיבות המפורטות למטה

March 19, 2015, 4:50 am

≫ Next: ובו אני מקבלת את תיק הטכנולוגיה והינשופים

≪ Previous: שמין שמין, שמין שמן

תשעה קבין של סטייל ירדו על העולם. ארבעה ניתנו לשלי גרוס, ארבעה ללי וולףוהשאר מתחלק בינינו, פשוטי העם. שתי הגברות האלה, גרוס ווולף, הן הכח החיובי מניע הרכישות הגדול בחיי (השלילי הוא קניות אימפולסיביות כתוצאה מרגשות אלה ואחרים, סוג של הפרעה כפייתית שרבים מאתנו מכירים כתרפיה בקניות). לשתיהן כשרון לאיתור פריטים מלאי שיק וסטייל שאין גזעיים מהם ושתיהן בורכו בעבודה בעיתונות אופנה, שמאפשרת להם גישה למיטב פריטי האופנה שיש לארצנו הקטנה להציע. כשאני מתעדכנת בבלוג של שלי אני מניחה לידי פנקס כדי לרשום מה צריך לקנות. כשאני נתקלת בלי באירוע אני בודקת היטב נתיבי בריחה למקרה שתלבש משהו שאהיה חייבת אבל חייבת לקנות. בלתי נסבל הדבר הזה, פשוט בלתי נסבל.

אקיצר, השבוע נתקלתי בלי בהשקת הקולקציה היפהפייה של דורית בר אור (אנחנו לא חברות, אני לא מכירה אותה ולכן אני מסרבת לקרוא לה דודו. זה כאילו שמישהו שקורא את השבלוג יקרא לי שרי. למה מי מת?) לגולף.

הקולקציה מלאה בתכשיטים מגניבים, וגלביות ושמלות ומכנסים וחצאיות וחולצות (מרביתם שחורים בעיטורים שונים) שהייתי מרכיבה מהם מלתחה שלמה, לו רק היו נמכרים במידה שלי. המידה הגדולה ביותר היא XL שזה מעין 44 ובחלק מהדגמים יש רק L. זה מקומם לנוכח העובדה שגולף מייצרים ברגיל עד מידה 48 וסביר כשלוקחים בחשבון את תדמיתה הציבורית של המעצבת, שנמצאת עכשיו בעיצומו של מסע לשיפור תדמית שנשמע נחמד בעקרון אבל לא עומד במבחן המציאות. המחירים נמוכים יחסית לבר אור וגבוהים יחסית לגולף והם ימכרו החל מיום ראשון בכמאה מסניפי הרשת. יש גם גם לבני תחרה (מדהימים וקטנים), מגבות וכלי מיטה שחורים מוזהבים שאני מתה להניח עליהם טלפיים. נראה איך ילך במכירה המוקדמת למוזמנים שתערך הערב, אליה אני לוקחת איתי כאורחת קוראת של השבלוג שמתה על המותג. אני צופה מלחמת עולם וקרבות משיכה על כל אחד מהפריטים במהדורה מוגבלת.

דורית בר אור לגולף, צילום יחצ

חזרה לענייננו, לי היפה ניגשה לברך אותי לשלום ולרגליה נעלים מסדרת נייקי אייר מקס 90 החביבה עליי (יש לי זוגבגוונים שונים של ג'רזי אפור וטיפונת צהוב זרחני). הנעלים האלה מיוצרות במהדורות מוגבלות במגוון צבעים ודוגמאות ויש להן אימום עם עקב גבוה שעושה שמח לגב השמן שלי וכריות אויר מקדימה, מה שהופך אותן למאד נוחות. אני מחפשת עוד זוג יפה כזה כבר זמן מה. אלה של לי היו שחורות לבנות וורודות זרחניות עם טיפונת כתום בוהק והתאהבתי בהן מיד. היא אמרה שקיבלה אותן מסטורילהפקת אופנה שעשתה למגזין ומיד ביקשה לקנות כאלה במידה שלה. רציתי גם. אז נסעתי לסטורי בקניון רמת אביב ושם גיליתי לשמחתי שהם מביאים רק שני זוגות מכל מידה ונותר אחד במידתי. יש!

ביום הבחירות הצבעתי ואז השארתי את האוטו בבית ויצאתי לבלות בתל אביב עם חברים. מאחר וידעתי שאסתובב ומאחר והרגשתי חגיגית ורציתי ללבוש בגדים צבעוניים מחד ונוחים מאידך, נעלתי את הנייקי החדשות ושמחתי שמחה רבה.

בין המקומות בהם שרצנו במהלך היום נכללת חנות בגדי ילדים וזאטוטים לא נורמלית ממש שנקראת Out to Playונמצאת בכיכר מסריק. זו חנות מדליקה ולא מי יודע מה זולה, אבל יש להם מיני מבצעים ומדד המגניבות שלהם גבוה בשמים. תראו מה מצאתי שם!

חבל שלא היה במידה שלי.

וזה מה שלבשתי ביום הבחירות

חולצה של Ne-Net מטונרי

ג'ינס מנקסט

עגילים מ-H&M (לונדון)

נעלים של נייקי

תיק גב (ישן) של כיסים

לחובבי האמל"ק הנה תקציר הרשומה - אם אתם רואים את שלי גרוס או לי וולף תברחו, אני אוהבת את הנעלים החדשות שלי ואם אתן לובשות מידה 44 ומטה או מתות לכלי מיטה מטריפים חדשים ומוכנות ללכת מכות על הזכות לרכוש אותם לכו מחר לגולף.

↧

ובו אני מקבלת את תיק הטכנולוגיה והינשופים

March 24, 2015, 8:18 am

≫ Next: תשוויץ אביבי

≪ Previous: לא תבואי שישי שבת ממגוון סיבות המפורטות למטה

שני סוגים של בלוגריות יש בעולם - אלה שמוזמנות לאירועים של חברות שונות ומקבלות שם מוצרים בחינם ואלה שהולכות לחנות וקונות מוצר בכספן. לרב אני נמנית על הסוג השני, מה שמתאים לי כי אני בת 39 ולא בת 21 ולהיות אסירה של תודה לא מתאים לי (לא שזה עצר אותי אי פעם מלכתוב מה שאני חושבת על מוצר. מצד שני, זו הסיבה שבימים אלה נותרו שלושה וחצי יחצנים שעדין עובדים איתי).

אקיצר, היחצנית של דניאלה להבי לא מזמינה אותי לאירועים, אבל אני עדין רשאית לרכוש ברשת ולכן קניתי שם תיק למיצי המחשב הנייד. תאמינו לי, אתם לא תאמינו כמה קשה למצוא תיק למחשב נייד שמשלב נוחות ובגרות. או שהם קטנים מדי, או שהם גדולים מדי, או שהם ילדותיים מדי, או שהם פשוט לא נוחים. מוקדם מאד בחיפוש התיקים למחשב הבנתי שאני צריכה ילקוט, כי לשאת קילו וחצי פלוס על רצועת כתף זה לא כיף. אבל רב הילקוטים נראים כל כך תיכוניסטיים, ואני מנסה להראות בהתאם לגילי המתקדם וחשקה נפשי במשהו אלגנטי. חיפשתי וחיפשתי, באינטרנט ובחנויות מקומיות, ולא מצאתי עד שהגעתי לתיק הזה. הוא יקר, אבל היתה לי הנחת יומולדת (גם קיבלתי ארנקון קטן במתנה בקניה, וזה מצוין כי איבדתי את הארנקון החמוד עם הכלבלב באמבטיה שקניתי בלונדון). הוא בצבע אבן, שזה נורא בוגר, ויש לו את הידית השמנה רכה יפה שיש לתיקי המסנג'ר החדשיםשל המותג למרות שהוא לא אחד מהם. מיצי נכנס לשם בנוחות ויש הרבה תאים מסוגים וגדלים שונים ורצועה שמתחברת למחזיק המפתחות ומונעת ממנו לחמוק למשולש ברמודה של התיקים.

מאחר ובוגרת בוגרת אבל יש גבול, צירפתי לתיק הסולידי ינשופן אחד עם לשון מדלדלת לקישוט.

כן, הינשופן ללא ספק מוסיף להדרו של התיק שבלעדיו היה משעמם ונטול ינשופן.

מה אני לובשת?

ג'קט מהמשביר לצרכן

טישרט מנקסט

ג'ינס רחבים מאוונס (לונדון)

נעלים חדשות וחמודותשל נייקי

צילומים - אודליה ממן

החיים טובים יותר כשיש ינשופן, זה נכון, אבל המחשב עדין תקוע עם השם הג'נרי מיצי ומגיע לו יותר מזה. אם יש למי מכם רעיון לשם נחמד למחשבון, אשמח לשמוע. אחרי הכל הוא נרכש הודות למשקיעים בקמפיין השמינמוןשל השבלוג!

↧

תשוויץ אביבי

March 26, 2015, 6:22 am

≫ Next: נו, מה?

≪ Previous: ובו אני מקבלת את תיק הטכנולוגיה והינשופים

צוויץ צוויץ

אביב הגיע

ואיתו תשוויץ

אחחח דמעות זולגות מעיני שכן יצאתי חיים נחמן ביאליק, בדיוק כמו אבי שי, עליו השלום.

לכבוד האביב וכל הקולקציות החדשות שצצות כפרחים ביום בהיר רעננתי קצת את המלתחה ומאחר ולא היה פה תשוויץ די הרבה זמן, חשבתי לי למה לא למה לא לתשווץ קצת.

ראשית, כמה דברים מהקולקציה של דורית בר אור לגולף. בפינת הגילוי הנאות אציין שקיבלתי מהרשת הטבה בסך 50₪, סכום בו אפשר לקנות תכשיט מהקולקציה (אבל אני לא ממליצה לעשות זאת כי מסתבר שהם משחירים תוך שלוש דקות פלוס מינוס). בנוסף מימשתי כמות משמעותית של נקודות מועדון והנחת יומולדת, כך ששילמתי הרבה פחות מהמחירים המלאים המצוינים כאן למטה.המחירים המלאים ללא ספק גבוהים ביחד לגולף אבל זולים מאד ביחס לדורית בר אור. אקיצר, זול זה לא.

כפי שכתבתי כבר בדף הפייסבוק של השבלוג, שמחתי לגלות שיש כמה בגדים בקולקציה שמתאימים למידה 48-50 (אבל לא יותר מכך) ואף רכשתי לי את אלה שהכי אהבתי. הגלביה הזו במידה XL מחמיאה במידה מהממת ממש ונראית מאד גזעית ולא מתאמצת (ובשביל זה אחרי הכל יש לנו דורית בר אור). היא זקוקה לקיצור מסיבי שכן במצבה הטבעי היא נגררת על הרצפה וגובהי 1.72 כך שהיא עוצבה ככל הנראה לדוגמניות.

מחיר השמלה 800₪

קניתי גם את החולצה הזו במידה XL. היא מגניבה רצח, אבל אני חוששת מעט מכושר ההישרדות של המשולשים המודבקים במכונת הכביסה. נחיה ונראה! בינתיים היא שרדה כביסה אחת בסבבה.

מחיר החולצה 200₪

קניתי גם צעיף מטבעות משגע שהמטיר מטבעות בכל אשר הלך והחלטתי להחליף אותו, למרות יופיו הרב. במקומו בחרתי להפתעתי את הסנדלים האלה. בהשקה פסלתי אותם מיד, מאחר והסוליה שלהם נראית שטוחה לחלוטין וזה רע לגב שלי וכי סנדלי גלדיאטור זה הכי פושטי וקלישאי שיש. אבל כשחיפשתי במה להחליף את הצעיף, החלטתי למדוד אותם ולהפתעתי הסוליה כלל לא שטוחה וגם מרופדת היטב והם ממש מחמיאים לי. לזוועתי קלטתי שהם מושלמים בשביל הגלביה השחורה מלמעלה, שלא ממש ידעתי עם אילו נעלים לצוות אותה, וגם לגלביה השחורה היפה של טליה שיש לי, וגם לאלף בגדים אחרים. אקיצר, החלטתי לשבור את המילה של עצמי ולקנות אותם ואני די מרוצה.

מחיר הסנדלים 549₪

עד כאן גולף אבל אנחנו ממשיכים עם התימה השחורה. ביקור אצל נעמיהניב את החולצה הבאה שמתאימה בול לקרייריסטיות בקיץ.

אני לא מוצאת את הקבלה, אבל היא עולה בסביבות ה-200₪

אבל לא הכל שחור ולראייה רכשתי לי את השמלה\טוניקה\אלוהים יודע מה הזו ברזילי. אני מודה שלא ראיתי את זה בא. היא נראית כמו משהו של אלמביקה ויש לה את הווייב המגניבו-יפואי שאני לא מתחברת אליו ביום יום. אבל כולם נופלים לפעמים, וכך צללתי גם אני. היא של אווה מנדלבאוםוהיא מגיעה במידה אחת ובעוד כמה צבעים שפחות דיברו אליי. אפשר לקשור אותה או לשחרר אותה בכל מיני אופנים ואני חושבת שהיא תהיה מגניבה רצח עם כפכפים בקיץ. או זה, או שאמצא לי באמצעותה עבודה כעוזרת בית. ימים יגידו!

מחיר השמלה 699₪ לפני הנחות והתמונה ממש עושה לה עוול אבל לא מצאתי צילום יחצ

לסיום פסטיבל היומולדת והתשוויץ בכלל, הגיעה אתמול סוף סוף המתנה שקניתי לי לפני יותר מחודש - שרשרת מקולקציית הקיץ החדשה של N2 אהוביי (כשהייתי בלונדון היא טרם שוחררה לחנויות). זו שרשרת ארוכה ומזעזעת מקולקציית מפלצות הסוכרשלהם. מוצא חן בעיני הרעיון לשלב אותה עם בגדים בהירים וכאלה בצבעוניות מנוגדת (אדום, צהוב וכו'). היא תהיה ממש כיפית בקיץ.

ועד כאן תשוויצנו להיום. אני חוזרת לדיאטת קניות, שכן אלוהים יודע שקניתי מספיק בגדים לאביב.

עדין לא התרגלתי לתקופה השחורה שעוברת עליי. הנחתי שהיא תחלוף עם בוא האביב, אבל בינתיים נראה שהיא עדין כאן. ולחשוב שהמוטו של השבלוג תמיד היה אם הייתי רוצה שחור הייתי קונה במשמין לי. יתכן שזה משבר גיל הארבעים שהגיע מוקדם, אני אחשוב על זה בזמן שאנשנש עוד כריך.

↧

נו, מה?

March 29, 2015, 10:35 pm

≫ Next: מה לבשתי השבוע ועדכון מגאפ

≪ Previous: תשוויץ אביבי

ביום ראשון אחר הצהרים הזמינה אותי דנה מליק לחנות שלה, נומה, לראות מה חדש.

כשהייתי אצלה לראשונהלפני קרוב לשנה גיליתי מעצבת צעירה שמציעה לקהל מידות הביניים סגנון ייחודי שלא קיים בשום חנות אחרת בארץ - סגנון אותו אני מגדירה כמגניבו יפואי. בניגוד לאחיו האורבנו תל אביבי המונוכרומטי, המהונדס והנוטה ליוניסקסיות (הוא הסגנון החביב עליי), הסגנון המגניבו יפואי נשי מאד, נוטה להיפסטריות וקורץ לסבתא שיק. דנה מתמחה בשמלות וחצאיות בגזרות המתכתבות עם שנות החמישים והשישים והיא יודעת לגזור את השמלות כך שיחמיאו לשמנות ולרזות כאחת. היא משתמשת בבדים צבעוניים ועתירי הדפסים ומקפידה לתפור כיסים בחצאיות והשמלות שלה, שזה תמיד נהדר. אפשר לקצר ולומר שהיא מעצבת בגדים לנשים שמרגישות נוח בעורן, וטוב שכך.

אני, כידוע, לא סובלת היפסטר-סבתא-שיק. לעבודה אני אוהבת ללבוש מכנסים מחויטים, רחבים וכהים עם חולצה צרה וסניקרז שובבים או תכשיט מענין, ובזמני החופשי תמצאוני כמעט תמיד לובשת ג'ינס עם חולצה נשית כלשהי. אבל אפילו אני, הייקית מהרצליה, אוהבת לזרוק על עצמי בקיץ שמלה קלילה ולשזוף אפודלים מעוטרי לקה בזוג כפכפים צבעוניים, או כאן נכנסת דנה לתמונה. שכן אם בשמלה צבעונית חפצה נפשך ואת לובשת מידה 48-50 כמוני, נומה היא הכתובת. לכן שמחתי על ההזמנה לבקר בחנות.

כדרכי בקודש, מדדתי מגוון בגדים על מנת להציגם בפניכם. דנה הואילה לצלם אותי ברחוב הסואן. אני אומרת לכם, שרות כזה לא רואים כל יום! הנה לפניכם כמה מהדגמים של קולקציית האביב החדשה ובתוכם השוגמנית לבנת הרגליים, אנוכי.

אני לובשת חולצת בר במידה 4 מתוך 4

מחיר החולצה 199 ש"ח

אני לובשת שמלת דני במידה 4 מתוך 4

מחיר השמלה 279 ש"ח

אני לובשת שמלת מור במידה 3 מתוך 4

מחיר השמלה 249 ש"ח

אני לובשת שמלת דניאלה במידה 4 מתוך 4

מחיר השמלה 289 ש"ח

אני לובשת חולצת סער משובצת בצהוב וחצאית קצרה, שתיהן במידה 3 מתוך 4

מחיר החולצה 189 ש"ח ומחיר החצאית 249 ש"ח

אני לובשת שמלת נועם במידה 4 מתוך 4

מחיר השמלה 359 ש"ח

אני לובשת גופיית קרוקודילים וחצאית קצרה, שתיהן במידה 3 מתוך 4

מחיר החצאית 249 ש"ח ומחיר הגופייה 139 ש"ח

אני לובשת שמלת תמי במידה 3 מתוך 4

מחיר השמלה 349 ש"ח

אני לובשת שמלת נועם במידה 4 בתור חולצה מעל חצאית מקסי במידה 3 מתוך 4

מחיר השמלה 359 ש"ח ומחיר החצאית 249 ש"ח

אני לובשת גופיה במידה 3 מתוך 4 ומכנסי שולה במידה 4 שקצת גדולים עליי

מחיר המכנסים 289 ש"ח ומחיר הגופייה 139 ש"ח

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אני מרוצה למרות שזה לא סגנון הלבוש שלי. הקולקציה החדשה מוצלחת וצבעונית ומחמיאה ואני מאמינה שרבות מקוראותיי יהנו ממנה. המחירים הם מהנמוכים בהם נתקלתי אצל מעצבת ישראלית, ועל כך אני מורידה את הכובע בפני דנה שכן אני יודעת כמה קשה להתפרנס כאן בכבוד בתחום אם לא מפקיעים מחירים. רבים מהבגדים יתאימו ללובשות מידות 50-52, וגם זה נאה בעייני עד מאד.

דנה הציעה לי, כמו בביקור הקודם, לקבל שני בגדים במתנה. בחרתי בשתי חולצות שמתאימות לסגנון הלבוש הרגיל שלי - חולצת בר מהצילום הראשון (שהיא רכה ונעימה ומתנפנפת ותהיה מקסימה עם ג'ינס, כמו זה הישן של אסוס בתמונה) וחולצת סער תנינים, שלא רואים פה כי הצילום יצא איום ונורא. מספיק לומר שזו אותה הגזרה כמו חולצת סער הצהובה לבנה המצולמת פה למעלה, רק אפורה ומעוטרת דקלים ותנינים ירקרקים חביבים והיא תהיה חמודה לעבודה. ואם כבר בתנינים עסקינן, נסיים בבדיחה.

שרונה אחת הולכת למכולת לקנות לחם. פתאום בא אליה תנין וצועק "בעעע אני אטרוף אותך!". השרונה צורחת ורצה משם. למחרת השרונה חוצה את הכביש ושוב צץ לו התנין וצורח "בבעעעע אני אטרוף אותך!". מתעצבנת השרונה וצועקת "די כבר! עוד פעם אחת אני הופכת אותך!". התנין מתעצבן והולך. למחרת מתגנבת השרונה למכולת לקנות גבינה. בא אליה התנין ומתחיל לצעוק "בבבעעעעע..". השרונה מכניסה את היד לפה של התנין תופסת לו את הלשון והופכת אותו מבפנים החוצה. למחרת יוצאת השרונה שמחה לרחוב. הציפורים מצייצות והשמש זורחת. פתאום קופץ עליה נינת.

↧

מה לבשתי השבוע ועדכון מגאפ

April 1, 2015, 9:32 am

≫ Next: ניטים ניטים ניטים

≪ Previous: נו, מה?

היוש שמנמנות, שמנמנים ושמנמנים שבלב. איזה כיף שהתחיל שעון קיץ!

הבוקר נכנסתי לגאפ בקניון עזריאלי כדי לראות אם הגיעו כבר כפכפים חדשים וגיליתי שהם הגדילו את טווח המידות המיובאות לישראל. במכנסים נוספה מידה 48 ובחולצות נוספה מידה XXL. שככה יהיה לי דובדבן בקצפת כשרה לערב פסח, חשבתי לעצמי, בעודי נעזרת במוכרת כדי לאסוף כל מיני בגדים למדידה וצילום. מדדתי כמה זוגות מכנסי ג'ינס, מכנסי כותנה קצרים וארוכים ומכנסים קצרים רכים יחד עם מספר חולצות רכות.

המכנסים הרכים (יש להם מכנסים קצרים חצי מחויטים מבד עבה עם כיסים באפור ולבן מפוספס, ומכנסי ספורט או בית קצרים בשני צבעים מפוספסים) במידה XXL היו טובים או מעט גדולים עליי במידה 48, שזה אחלה. החולצות היו טובות, כצפוי מטישרטים רכים. גם ה-XL שלהם טוב עליי) אבל כל הג'ינסים ומכנסי הכותנה היו קטנים בשתי מידות לפחות וחלקם לא עברו לי אפילו את הברכיים. יש שם גם פיג'מה מבד רך במיוחד באפור או שחור, אבל היא נראתה לי חמה מדי לקיץ ודקה מדי לחורף ולכן לא טרחתי למדוד אותה. אני בטוחה למדי, עם זאת, שהיא מתאימה למידה 48. בקיצור, שילוב של אכזבה כללית עם הצלחה במחלקת המכנסים הקצרים.

ועכשיו, מה לבשתי השבוע.

ביום שישי, אחרי אימון טניס מפרך (בחיים אני לא קובעת יותר שיעור לאחת בצהרים בשרב) וכמה סידורים, יצאתי לדרינקים ונשנושים עם חברות. לא טרחתי להחליף בגדים באמצע, כך שהסתובבתי עם בגדי הטניס, מה שהיה נחמד לנוכח מזג האוויר הקטלני.

אני לובשת

חולצה מנקסט

גופית ספורט מליין בריינט

מכנצאית טניס מאתלטה

נעלי טניס של אדידס

תיק טניס של ווילסון (מומלץ בחום!)

סוף השבוע היה עמוס מכירות אביביות לפסח של חברותיי האמניות. ביום שישי נסעתי לרשפון למכירה של אמנית הקרמיקה המדהימה פוגי נעיםושם הכרתי את הדס הול, המעצבת של מותק. היא התחילה בעיצוב בגדים לילדים והתחילה לאחרונה למכור גם בגדים לנשים כולל לנשים שמנות. כרגע המידה הגדולה שלה היא 2 (שמתאימה למידה 48-50) ובקרוב תוסיף מידה 3. איזה כיף! המבחר שלה מצומצם וכולל שמלות קצרות וטישרטים מודפסים. השמלה שרכשתי ממנה עשתה את הופעת הבכורה שלה בשבת, כשנסעתי למכירה של חברתי אמנית הבובות רותי רוזן (הבובנאית היחידה שאני מוכנה להודות שמוכשרת יותר ממני). השמלה הזו כל כך נעימה ונקייה ופשוטה בעיצובה שבא לי ללבוש אותה עם גפילטע פישים כל יום.

אני לובשת

שמלה של מותק

סנדליםשל דורית בר אור לגולף

שרשרתשל N2

את הטישרט שקיבלתי במתנה מהדס (מחירם בימים כתיקונם 69 ש"ח ואני לובשת מידה XXL שהיא הגדולה ביותר) לבשתי כשנסעתי לצלם את קולקציית האביב של נומה. היה חם ונהניתי ללבוש סוף סוף מכנסים קצרים.

אני לובשת

טישרט של מותק

ג'ינס מאסוס (ישן אבל יש הרבה דומים)

אייר מקס 90 של נייקי

ולסיום, אתמול הצטלמתי לכתבה בלאישה על בלוגריות מידות גדולות. רואים על העיניים שלי שבקושי ישנתי לפני בוקר הצילומים, אבל אני מאמינה שבתמונות הסופיות זה יראה טוב. את הסטיילינג עשינו לעצמנו ואני הבאתי בגדים מהבית. הפעם גם הבאתי איפור מהבית ונתתי אותו למאפרת, כי אני תמיד מרגישה שמאפרים אותי כמו ליצן, בכל מיני גוונים כתומים וצלליות זוועה.

אני לובשת

חולצה של דנה סידי מרזילי (שנה שעברה)

ג'ינס מנקסט (ישן)

שרשרת כחולה ארוכה מחנות בכפר שמריהו

שרשרת צמות וחמסה של N2

מחר בבוקר יערך אירוע לו אני מצפה בשמחה וצהלה כבר שבוע, השקת קולקציית הקיץ של עונות! אני מגיעה עם אפס ציפיות מהקולקצייה והרבה ציפיות לצחוקים. נראה אם אתבדה. בינתיים, אני הולכת להכין ארוחת ערב טעימה. חשבתי להכין אחת מגעילה אבל שוכנעתי להכין טעימה במקום. שיהיה לי בהצלחה עם זה וארוחת ערב טעימה גם לכם קוראים חביבים.

↧

ניטים ניטים ניטים

April 2, 2015, 6:00 am

≫ Next: ככה עושים קולקציית קיץ למידות גדולות

≪ Previous: מה לבשתי השבוע ועדכון מגאפ

חזרתי עכשיו מהשקת קולקציית הקיץ של עונות, ואני אכתוב עליה בהרחבה אחרי שאבקר בחנות ואמדוד כל מיני דברים. אבל אני חייבת להראות לכם כמה מוצלחת השמלה הזו של דורית בר אור לגולף שלבשתי. קיבלתי עליה המון מחמאות ואני מאוהבת בה לחלוטין, אז הנה מה לבשתי היוםקצרצר. הקולקציה נמכרת בחנויות הרשת, אבל נדמה לי שהאוסף הגדול ביותר נמצא בסניף שבעת הכוכבים בהרצליה.

אני לובשת

שמלה של דורית בר אור לגולף (מידה XL)

סנדלים של דורית בא אור לגולף

עגילים מרזילי (ישנים)

תודה לאודליה ממן על הצילומים

ועכשיו אני צריכה לאפות ולבשל למחר, כמו שסבתא נהגה לומר - קשה להיות יהודי ועוד יותר קשה להיות אישה יהודיה. חג שמח לכולם ושתהיו לקנודעל ולא למצה!

↧

ככה עושים קולקציית קיץ למידות גדולות

April 4, 2015, 5:26 am

≫ Next: בבאזל יסדתי את מדינת השמנמנים!

≪ Previous: ניטים ניטים ניטים

הכינו את הממחטות, קוראות שמנות יקרות, כי את מה שתראו פה לא תקבלו (אלא אם יש לכן קומבינות אצל הדוד סם). זוהי קולקציית הקיץ של לילי פוליצר לטרגט במידות גדולותוהיא כוללת את כל מה שאף יצרן מידות גדולות בישראל לא רוצה או מסוגל לתת לכן.

הקולקציה של לילי פוליצר למידות גדולות תימכר רק באתר הרשת, החל מה-19 לאפריל. העובדה שהיא תימכר במקוון בלבד עוררה זעם רב בקרב השמנוספירה האמריקאית והיא חלק ממגמה ששוטפת את עולם המידות הגדולות העולמי לאחרונה (להזכירכם, בלונדון נאמר לי במספר חנויות שהמידות הגדולות נמכרות רק בחנויות המקוונות). הכעס על כך שאי אפשר למדוד את הבגדים ושהם מוחבאים ברשת כדי לא לזהם את החנויותעם לקוחות שמנות מוצדק, אבל נתעלם ממנו לצורך ענייננו.

וענייננו הוא שהקולקציהנראית כמו חנות גדולה של גלידה. הצבעים רכים, עליזים ומגוונים. הגזרות טרנדיות מבלי להיות מופשטות משיק כנהוג במחוזותינו השמנים. כאן לוקחים טרנד, מוציאים לו את המיץ, מחליפים את הבד במשהו מיוזע ועבה ואת הצבע בשחור אדום וטורקיז וקוראים לזה לבוש טרנדי לנשים אמיתיות. טרגט מציעים מכנסונים קצרים ומתוקים עם פונפונים, אוברולים חמודים, שמלות קטנות, בגדי ים מטריפים ועליוניות מכל סוג ומין. אני לא בטוחה שיש מותג מידות קטנות שמציע דברים כאלה בישראל, אבל אני יודעת ששום מותג לא מציע את זה מעל מידה 42.

סימפלי בי ניסו לעשות משהו דומה ונכשלו בגדול

על טעם ועל ריח אפשר להתווכח כמובן, ולא כולן יתחברו לסגנון, אבל העובדה החשובה פה היא שהרזות והשמנות קיבלו את אותו הסגנון בדיוק, הן בגזרות והן במגוון. אין פה שום אפלייה בין השמנות לרזות (פרט, כמובן, לכך שהשמנות לא יכולות לקנות בחנויות כפי שכתבתי למעלה). טווח המחירים הוא 96-172 ש"ח, פרט נוסף שאין לו תחרות במחוזותינו.

אלה הפריטים בהם אני חושקת. נראה לי שאפתח סוף סוף חשבון בחברת שילוח כלשהי כדי להניח טלפיים על משהו מהם, למרות שאלוהים יודע שהקולקציה בטח תחוסל תוך שעה מרגע שתהיה זמינה לרכישה.

עליוניות לבגדי ים, מכנסים קצרים מקסימים, שילובי צבעים שעושים לי טוב על הנשמה השמנה

תוהים איך עומדים הבגדים במבחן המציאות? צ'סטיטי גרנר קיבלה פריטים (בלוגרית או לא בלוגרית) וצילמה רשומהשגרמה לי להזיל ריר על המקלדת. המידות שהיא לובשת כאן נעות בין מידה 20 ל-24. אני לא מוצאת את טווח המידות של הקולקציה בשום אתר רשמי, אבל מידה 24 שהיא לובשת מקבילה ל-56 ישראלית.

הצילום מהבלוג של צ'סטיטי

אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי העסק מבאס כמו שצריך. בארצות הברית הבינו כבר ששמנות רוצות לקנות בגדים בדיוק כמו הרזות. מרבית הרשתות מציעות להן שמעטס סינתטיים סרי טעם בדיוק כמו בארץ, אבל במחירים נמוכים משמעותית. כאן קם מותג שלקח צעד קדימה מבחינה סגנונית (ושני צעדים אחורה עם שיטת המכירה) ומציע קולקציה שאפשר לסכם אותה במילים מלאת שמחת חיים, פלרטטנית, שמחה, נעימה. מתי יתנו גם לשמנות הציוניות משהו כזה? אלוהים יודע. השמנות הישראליות מפנימות יותר ויותר את ענין החירות ממוסכמות חברתיות מגבילות אבל היצרנים המקומיים נמצאים עוד עשרים שנים מאחורינו. אני מקווה שמישהו פה ירים כבר את הכפפה השמנה.

↧

בבאזל יסדתי את מדינת השמנמנים!

April 7, 2015, 11:53 am

≫ Next: מיאו חטולה

≪ Previous: ככה עושים קולקציית קיץ למידות גדולות

היום התעוררתי לשילוב של הרבה עבודה לעשות מחד עם יום חג שמשי שחבל לבלות לבד בבית מאידך. לנוכח נתונים אלה החלטתי שהדבר הנכון לעשות הוא לפגוש חברות לארוחת צהרים טעימה בבאזל ואז להתפצל - הן יכלו למסיבת החלפת בגדים שמנה בקרבת מקום ואני לבית קפה חביב זה או אחר בו אשרוץ עם המחשב עד תגיע קריאת ווטסאפ של "יאללה מיציתי".

וכך אחרי לעיסה נמרצת יצאתי לכיוון חנות היין סלאש ביסטרו בה המליצו לי לשרוץ ובדרך נכנסתי להציץ הכצעקתה בחנות של סטלה ולורי.

את צמד המעצבות הזה אני מכירה כבר זמן מה מרזילי. מדי פעם אני מתפתה למדוד את שמלות המקסי היפות והגזעיות שלהן רק כדי לגלות פעם אחר פעם שהן צרות לי בבית השחי בס"מ אחד בדיוק. חשבתי שיהיה מענין לבדוק אם החנות שלהן יש בגדים שלא נמכרים ברזילי וכן יתאימו לי ואכן מצאתי כמה חולצות, טוניקות ושמלות שהתאימו לי במידה 48.

הנה חולצה \ שמלונת עם כיסים.

שמלה מבד גמיש יחסי שהיתה מאד נחמדה ונמכרת עכשיו בחצי מחיר, כי היא מקולקציית החורף.

הנה חולצה \ שמלונת דומה לעליונה בדוגמה מנומרת. יש להן קפלים נחמדים בגב.

והנה הגרסה הקצרה של אותו הבגד, הפעם בלי כיסים. אהבתי אותה מאד אבל חששתי שהיא שקופה מדי לצרכיי.

והנה היא בגזרה החייתית בלי פוקוס. מסיבה זו או אחרת, הדוגמה הזו היתה טיפה רחבה יותר ולכן ישבה עליי טוב יותר. אני חושבת שזו אחלה חולצה לראיונות עבודה - מחוייטת מחד ושרונאית מאידך. צריך רק לתקן את בעית הפוקוס והכל יהיה טוב.

כל הבגדים בחנות הם One Size. יש שם את כל השמלות והאוברולים המגניבים שלהם שקטנים עליי. הכל עולה בין 550 ל-1400 ש"ח ויש כל מיני פריטים מעונות קודמות שנמכרים בהנחה. יש גם את התיקים של המותג ואי אילו תכשיטים. כשהתלבטתי אם לקנות את חולצת הזברה או לא וציינתי בפני המוכרת שברזילי יש לי הנחת מועדון של 10% ולכן אני חוששת שלא חכם לקנות אצלם, היא הציעה לתת לי את אותה ההנחה. אחלה שירות!

נראה שאזור באזל מתאים לסיור קניות קטן לשמנמנות לייט שבחבורה (אלה שלובשות מידה קטנה מ-50) החובבות בגדי מעצבים. יש את החנות של נעמיואת החנות של סטלה ולורי ויש את המכירות הביתיות של לוטה סטיילכל כמה זמן ונומהנמצאת במרחק הליכה קצרה. יש בשכונה הרבה בתי קפה חמודים וחנויות ילדים יפות במיוחד, כך שאפשר לבלות שם כמה שעות בנעימים עם או בלי חברים.

לפני סיום, אומר שמדדתי שוב את השמלה שקניתי ברזילי והראיתי לכם בתשוויץ האחרוןוהחלטתי שהשרוולים ממש לא מחמיאים לי והחלפתי אותה בעגילים לא נורמליים ובתיק בד חמוד של מירית רודריג בו חשקתי זמן מה (האמת היא שחשקתי בבגדים שהיא מעצבת מאותם בדים, אבל הם לא עולים לי על ירך אחת, אז הסתפקתי בתיק). את התיק תראו מיד. חוץ מזה, אספתי בדרך לבאזל את אות האלפקה שקניתי לי בכמה גרושים בחנות מקוונת כלשהי לפני זמן מה כשהייתי זקוקה נואשות לתספורת. אני צריכה להאריך את השרשרת ולכן לא ענדתי אותה, אלא רק טלטלתי אותה בידי כמו היתה שקיק תה ורוד.

מה לבשתי לתשריץ

חולצה מנקסט

מכנסיים מאלמביקה

אות האלפקה הידידותית מחנות מקוונת כלשהי

תיק מרזילי

נייקי אייר מקס 90 מסטורי

נכנסתי למרכולית השכונתית הגנבנית כדי לקנות מצות וביצים (הייתם מאמינים שהצלחתי לבשל ולאפות עם 36 ביצים בשבוע האחרון ועכשיו קניתי תבנית רביעית של תריסר?? פסח הוא חג מופרע) ומצאתי חבילות קטנות ויקרות של אמנון ותמר. ומאחר ותנו חכמינו לצלמם בלבד צלום צילמתי ואצתי לביתי להכין פשמ"צ ערבית. חג שמייח לכולם ותרגיעו עם הביצים!

↧

מיאו חטולה

April 19, 2015, 4:34 am

≫ Next: הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

≪ Previous: בבאזל יסדתי את מדינת השמנמנים!

ביום שישי הוזמנתי לבקר בסטודיו של טולה, מותג למידות בינים שלא הכרתי קודם. מאחורי המותג עומדת דניאל אנגלהרד, בוגרת שנקר ותיקה שמעצבת את המותג עבור רשת חנויות שדרת המעצבים.

דניאל מייצרת במפעל של החברה בנתניה בגדים במידות 40-50. הבעיה של המותג היא שהוא לא מוכר למרות שהוא פועל כבר שנים אחדות (כאמור, אני מעולם לא שמעתי עליו קודם לכן) ודניאל קיוותה שאעזור לה להציג אותו לקוראות במידה ואוהב את מרכולתה. בסיום הסיור המדידות והשיחה אני יכולה לסכם (אמל"ק זה כל כך אין עכשיו) שזיהיתי פוטנציאל מצוין וכמה בעיות רציניות שעומדות בדרכו.

סקלת הצבעים מונוכרומטית וכוללת שחור, אפור, נייבי ונגיעות של אדום וזה מתאים לי בימים אלה (פרט לאדום, שבעייני הוא הצבע המשעמם בעולם לנשים שמנות ולכן אני נמנעת ממנו). הבגדים הם בגדים סולידיים שחלקם מתהדרים בקריצה עיצובית זו או אחרת שמעלה אותם לדרגת מגניבים בעייני. ככלל, חיבבתי חלק גדול ממה שראיתי (ואת דניאל באופן אישי, שכן ברור שמדובר באישה עם ראש טוב על הכתפיים). הבעיה היא במידות - לא כל הבגדים מיוצרים במידה 4 שהיא הגדולה (50) וחלק מאלה שכן מיוצרים במידה זו קטנים מדי. למעשה, מחצית מהבגדים שמדדתי היו קטנים עליי. אחדים אחרים החלטתי לא להראות לכם, שכן הם חסרי ייחוד בעיני ופונים לקהל שמרני ומבוגר יותר (למרות שבגיל 39 אני כבר מתקשה לכתוב זאת, כי אחרי הכל אני לא בדיוק פרגית בעצמי). כך שאסכם ואומר שאהבתי 20% ממה שראיתי ו-80% לא דיבר אליי או לא היה זמין במידתי.

הנה כמה בגדים שצילמתי. היה לי חם נורא, אז אני אדמדמה ומטושטשת, אבל היי, באנו בשביל הבגדים ולא בשביל השרונה.

אני לובשת טוניקת הלנה במידה 4 מתוך 4, שמחירה 399 ש"ח
וצמודונים במידה 4 מתוך 4 שמחירם 160 ש"ח

על הטוניקה נדלקתי עוד כשהצצתי בדף הפייסבוק של טולה. חשבתי שהיא מכותנה, אבל למעשה זהו בד סינתטי גמיש מעט כלשהו שמונח נהדר על הגוף אבל אני תוהה איך יעמוד בטמפרטורות גבוהות. היא מחמיאה במידה מופרעת כמעט ותהיה מצוינת לעבודה וגם לבילויים, לדעתי.

אני לובשת מכנסי אנה במידה 4 מתוך 4 שעולים 429 ש"ח
וחולצת אולימפוס מידה 2 מתוך 2 שעולה 249 ש"ח

המכנסים האלה נחמדים וטרנדיים אבל הם מאד צרים, למרות שזה לא פוגם בנוחותם. אני מאמינה שהם מהמתרחבים טיפה בכביסה כך שזו לא אמורה להיות בעיה. החולצה מגיעה גם בפסים כחולים לבנים רחבים שאהבתי.

בשלב זה דניאל הודיעה לי שהיא תשמח לתת לי בגד במתנה ואני הייתי בטוחה שאני הולכת על הטוניקה היפה מלמעלה. אבל אז מדדתי את השילוב הזה והתאהבתי.

אני לובשת גופית דלפי במידה 4 מתוך 4 שעולה 199 ש"ח
ומכנסי אתונה במידה 4 מתוך 4 שמחירם 329 ש"ח

המכנסיים מחמיאים ונעימים כל כך. הם עשויים מבד עם גימור דמוי זמש או קטיפה רכה בדוגמת הסוואה עדינה ויש להם כיסים (כל כך קשה למצוא מכנסי נשים עם כיסים). האורך שלהם מושלם למגפונים או כפכפים או סניקרז או הכל. מפתח הצוואר של הגופיה מאד מחמיא בעיני לכתפיים רחבות כמו שלי. יש נשים שמנות שיוטרדו מכך שמשמני בית השחי חשופים קלות בגזרה הזו, אבל בקיץ אני רק רוצה להתאוורר ושיהיה לי נעים ומענין את סבתו של אבי מאשה, עליה השלום, אם משמן זה או אחר מציץ החוצה כל עוד הרושם הכללי מטופח ונאה. אני מאד אוהבת את השילוב הזה ועוד לפני שפציתי פי, דניאל כבר הביאה לי שקית בשביל לקחת אותו איתי הביתה. יאיי!

רב לקוחות הרשת הן נשים מבוגרות או שמרניות ולכן הדגמים היותר מגניבים (יש כאלה והם אלה שרציתי למדוד ולא היו קיימים במידתי) לא נמכרים במידות הגדולות, אז דניאל הפסיקה לייצר אותם במידות אלה. זה מצער מאד בעייני. אם הדגמים האלה, שמה שמייחד אותם הוא הרוח הלא מתאמצת השורה עליהם והגזרות הפשוטות והמצוינות, ייוצרו עד מידה 50 או 52 יהיה לנו כאן מותג שיוסיף סגנון שחסר בשוק המתהווה של מעצבות מידות הבינים בארץ - מגניבות אורבנית לא מתאמצת. הגב הכלכלי, המעצבת המוכשרת והרצון הטוב כבר שם. מה שחסר זה הלקוחות.

חולצה שאהבתי והיתה קטנה עליי

הבעיה הזו היא בעיה נפוצה בקרב מעצבי מידות הבינים בארץ - הלקוחות מתלוננות בצדק שאין מידות 50-52 והיצרנים מתלוננים בצדק שכשהם מייצרים את המידות האלה הן לא נמכרות ונגרמים להם הפסדים. אני מאמינה ששילוב של שיווק נכון של המותג והבאתו למודעות של הלקוחות הפוטנציאליות מחד והגדלת טווח המידות מאידך יעשו את העבודה ואני מקווה בכל לבי שדניאל תחליט לעשות את הצעד הזה ושהלקוחות יקבלו אותו בברכה, שכן אני ללא ספק אהנה מאד מהתוצרים.

למען מטרה זו, החלטנו להעניק לקוראות השבלוג שיגיעו לחנויות הרשת כרטיס מועדון בחינם. הכרטיס, בשווי 40 ש"ח, נותן הנחה קבועה של 10% על כל מותגי הרשת בנוסף למבצעים והטבות מיוחדות שמתפרסמות מדי פעם.את רשימת הסניפים של הרשת תמצאו כאן ובהמשך השבוע אעלה את הקופון לדף ההטבות לקוראי השבלוג.

אני אמשיך לעקוב אחר הקולקציות הבאות של דניאל ואדווח על התקדמות העניינים. בינתיים, אני ממליצה לאלו מכן שלובשות מידה 46 ומטה ומחפשות בגדים אורבניים-סולידיים לבקר בטולה ולאלו מכן שלובשות מידה 48-50 אני מציעה להגיע גם, אבל בידיעה שמגוון הבגדים שעומד לרשותכן ברשת קטן אך נחמד.

↧

הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות

April 25, 2015, 8:36 am

≫ Next: גלבייה גלבייה

≪ Previous: מיאו חטולה

בתחילת אפריל נערכה השקת קולקציית הקיץ של עונות. ההשקה היתה נחמדה וכללה שיפודים טעימים ותצוגת אופנה שהוקרנה על קיר וידאו מאחורי האורחים. בהשקה קיבלנו תווי קניה לרשת, טישרט חביב ואת הווסט הסינתטי הזה.

כשראיתי את הווסט החלטתי שאני לא יכולה להגריל אותו פה כי הוא מזעזע ובטח ובטח שאיני רוצה אותו לעצמי. לכן ביקשתי וקיבלתי אישור חריג להחליף אותו בחנות כשאגיע לסקור את הקולקציה.

חשוב לי לציין שחרגתי מנוהגי והלכתי לשתי חנויות שונות של הרשת. הייתי בהרצליה לפני כשלושה שבועות ובקניון איילון לפני יום העצמאות. הסיבות לכך שלושתן במחלקת הגילוי הנאות - ראשית, קיבלתי יחס מועדף בהשקת הקולקציה ורציתי להיות שלמה עם עצמי שנתתי להם כל צ'אנס אפשרי לפני שאני כותבת את הביקורת שלי. שנית קיבלתי במסגרת אותו יחס מועדף תו קניה גדול במיוחד לרשת וחבל היה לי לבזבז אותו כי בביקור הראשון שלי לא מצאתי שום דבר לקנות באמצעותו (אזכיר לכם שבנוסף לתו המוגדל היה לי גם הזיכוי על הווסט, בשווי 259 ש"ח). בנוסף, חיכיתי שהפיג'מות הקצרות יגיעו לחנויות ואוכל לקנות לי כמה אם הן יתבררו כנעימות (אני סובלת ממחסור בפיג'מות קיציות), אחרי כמה שבועות הבנתי שהן לא יגיעו בקרוב ועדיף לא לדחות יותר את הביקורת.

לפני התמונות אזכיר למי שלא זוכר את מידותיי בעל פה (אני משתוממת ממך!) שגובהי 171 קילו משקלי 110 ס"מ ומידתי נעה בין 48 ל-50. מאחר ולא היה לי כח לרשום את כל המחירים אתם מוזמנים להניח שהמכנסים עולים בין 150-350 ש"ח החולצות בין 100-300 ש"ח השמלות בין 150-400 ש"ח ופחות או יותר זהו. את המחירים המדויקים תוכלו לראות בחנות המקוונת החדשהשלהם.

זו שמלת הדגל של הקולקציה שנלבשה בידי מיכאלה ברקו בהשקה וגם הקטלוג. עליי היא מזעזעת אבל שמעתי שמועה שיש מישהי שהעלתה תמונה לפורום כלשהו שבה היא לובשת אותה ונראית פיצוץ. אני אאמין כשאני אראה, כי לא קונץ להראות בסדר כשאת מיכאלה ברקו.

הנה גופיית גולגלות עם נוצות בכתפיים. לבשתי אותה פעם אחת עם מכנסי ברמודה מגי'נס דקיק והחלטתי שאם תראו את התמונה לא תאמינו שלא כיערתי אותה בכוונה, אז צילמתי שוב הפעם בפנים ועם שרוואל ג'ינס דקיק. למקרה שעוד לא הבנתם אני אחזור על זה שוב - מדובר בגופיה עם גולגולת ונוצות בכתפיים. התפתיתי לקנות אותה רק בשביל לבדוק איך זה שורד כביסה אבל התאפקתי.

הנה שמלה במידה 4. הטורקיז שמציץ מהמחשוף זו חזיית ספורט מעולה שקניתי באתלטה (ביקור א' נערך בדרך לטניס). עליי היא איומה אבל על חברתי הבלוגרית חובבת המקסי עם שרוולים שבאה איתי לסיבוב השני בקניון איילון היא נראתה טוב בהרבה והיא קנתה את הגרסה השחורה שלה.

גופיית סבא במידה 4 (מגיעות בשחור ולבן בלבד) ומכנסי נמר במידה 50. שימו לב שמכנס אחד ארוך משמעותית מהשני. דוקא רציתי לאהוב את המכנסים האלה.

גופית סבא לבנה במידה 4 ומכנסים "טרנדיים" עם כתמים בורוד וירוק זרחני במידה 5. אני אומרת "טרנדיים" כי אם הם היו טרנדיים הם לא היו נהיים צרים בקרסול אלא נשארים בגזרת Wide Leg. בגלל ההצרה הזו הם גורמים ללובשת להראות כמו דומבו הליצן השמנוני. גם את המכנסים האלה רציתי לאהוב (אגב, קראתי בבלוג אחר שגם הרצל רצה).

שמלת ערב עם פאייטים במידה 4. כל מילה נוספת מיותרת, אני מאמינה.

עוד שמלת ערב במידה 4. אז נכון, הבד רך ונעים והיא לא איומה במידה קיצונית כמו שמלות אחרות בקולקציה, אבל זו לא סיבה לאהוב אותה או לחשוב שהיא מחמיאה. אין שום דבר חגיגי באורך השרוולים או בעובדה שהיא מגיעה בדיוק מתחת לברכיים. היא נטולת כל שמץ של חינניות ואין בה שום דבר משמח. אז למה ללבוש אותה לאירוע (או בכלל)?

גופיית ספורט במידה 3 מתוך 5. הבד כל כך עבה ואטום ונצמד שלא הייתי מוכנה לעשות בה ספורט תמורת אלף ש"ח. תמורת 5000 ש"ח הייתי עושה בה אימון של שעה אבל הייתי סובלת מכל רגע. תכלס, שווה להזיע כמו חמור במשך שעה ולסבול משפשפת קלה כמה שעות בשביל 5000 ש"ח. המכנסים הם מכנסים מחויטים מקולקציית הערב במידה 50 שנראים בצילום כמו מכנסי התעמלות ולכן אין צורך להרחיב עליהם.

אני גאה להציג בפניכם את החולצה המגרדת בעולם. הבד שלה כל כך מגרה את העור שכשהורדתי אותה היתה לי שריטה ארוכה ונפוחה במחשוף שנעלמה אחרי כמה דקות. פרט לכך הבד הנוקשה עומד מסביב לצוואר כמו פרי אהבתם של עמילן וברזנט.

שמלה במידה 4. הבד סינתטי ומבריק ומלא רכבות כבר על הקולב. היא מלבנית לחלוטין ולכן לא מחמיאה לשום גזרה. היא גרמה לי להרגיש כמו מנקה בעיריית תל אביב בסרט משנות השבעים המאוחרות וכל הזמן חיכיתי שששי קשת הצעיר יקפוץ עליי עם וידוי אהבה יוקדת וייקח אותי מכאן.

מכנסים קצרים לבנים עם קרעים שמגיעים רק עד מידה 48 (כמו כל המכנסים הקצרים בחנות) וטוניקה כחולה פרחונית במידה 4. המכנסים מתרחבים לקראת הסוף, וזה פשוט מדהים בעייני כי אין שום צידוק לגזרה הזו. מעולם לא ראיתי אישה שהירך שלה צרה למעלה ומתרחבת לפני הברך. אבל מה אני יודעת. חברתי הבלוגרית חשבה שהטוניקה יפה, אבל ליחידה שהיתה במידתי בחנות היה כפתור חד ששרט אותי והחלטתי שאני לא רוצה לקחת אותה או להזמין אחרת מסניף אחר. זה עוד בגד שישכב בארון שלי ולא אלבש לעולם.

חולצת פרנזים במידה 3 ואותם המכנסים מלמעלה, הפעם בתכלת. הם מונחים רע כל כך במפשעה שאפשר לכתוב על זה שירים (ולכן ציוותתי אותם לחולצת הפרנזים). החולצה מזעזעת בעיני וקניתי אותה כי היה לי כיף לנפנף בפרנזים וכן, זה מאד מביך אותי.

חולצה בצבע שמנת מאותו בד של שמלת הערב מלמעלה (רך ונעים) והמכנסונים בוורוד. לדעתי, אני נראית פה כמו פולקע שבושל במים עם הרבה מיונז.

ולסיום - טישרט ורודה עם סקיני ג'ינס ורודים. האלה מהתמונה הקודמת לקחו את הפולקע, שטפו את המיונז ושמו במקום רוטב אלף האיים. שימו לב איך הבד של החולצה מבליט כל כפל בגופי ובחזיה והמכנסים שמתחתיו.

מאחר והפיג'מות לא הגיעו והייתי חייבת לבחור משהו, כי אחרת הייתי נתקעת עם הווסט, בחרתי לקנות את המכנסים הקצרים הלבנים (כי זה טרנדי ואני יכולה לעבוד עם זה), 3 גופיות סבא במחיר 99 ש"ח (כי חסרות לי גופיות לבנות) ואת חולצת הפרנזים (כי אני אהבלה). יצא ששילמתי 25 ש"ח מכספי למרות שהיו לי זיכוי של 259 ש"ח ועוד תלוש שי בשווי 500 ש"ח. מאחר ולא ניתן לקבל עודף מתלוש השי, העדפתי לשלם קצת ולשמור את התלוש למקרה שהפיג'מות יגיעו ויהיו סבירות (למרות שראיתי כבר בקטלוג שהן שחורות, ופיג'מות שחורות לא עושות לי טוב). במידה והפיג'מות יהיו בעייתיות אני אגריל את הזיכוי בבלוג או משהו, כי יש לו דדליין קצר מאד.

עכשיו, בואו נהיה רציניים. אני באמת ניסיתי לחבב את עונות השנה. אני לא אוהבת לזלזל במי שנוהג בי בכבוד ואני לא נהנית מזה. מה גם שאני יודעת שהמנהלים בחברה קראו את הרשומה בה הצעתי תכנית מיתוג מחדש לרשת בשנה שעברה והתייחסו אליה ברצינות. אבל בשני הביקורים בחנויות הרגשתי שלועגים לי, כאישה בכלל ושמנה בפרט. רב הבגדים שמדדתי בחנויות (ויש המון תמונות שלא העליתי) פשוט מכוערים. אחרים עשויים מבדים שלא ניתן להעלות על הדעת ללבוש בקיץ או בכלל. ורבים מהם גם מכוערים וגם עשוים מבדים לא נוחים.

השורה התחתונה שלי היא זו - עונות של קיץ 2015 היא חנות לנשים שלא מתעניינות בבגדים ולשמנות שאין להן ברירה.

נשים שלא מתעניינות בבגדים לובשות מה שנראה להן סביר ונוח והולכות הביתה שמחות וטובות לב. שמנות שאין להן ברירה קונות כל בגד שמתאים להן (וחלק גדול מהבגדים ברשת מגיעים עד מידה 54) והולכות הביתה מתוסכלות ומרות נפש. מי שהלבוש שהלבוש שלה הוא חלק מהדימוי העצמי שלה וכלי לביטוי עצמי, מי שהתקציב שלה גבוה יותר ומי שיש לה נגישות וחיבה לקניות ברשת לא צריכה להגיע לעונות. נכון, הבגדים זולים יחסית לרשתות אחרות, אבל בנקסטלמשל אפשר למצוא בגדים איכותיים ויפים בהרבה במחירים נמוכים משמעותית. נכון, גם בנקסט יש שמעטס בוהו טרנדיים עלאק, אבל יש שם גם ג'ינסים מצוינים, פיג'מות מהאגדות וטישרטים מצוינים מכל סוג ומין בפחות מחמישים ש"ח החולצה.

אז של מי הכוונות הטובות אותן הזכרתי בכותרת הרשומה? שלי, כי באמת ניסיתי לחבב אותם, ושלהם, כי הם באמת ניסו לגרום לי לחבב אותם. כולנו ניסינו וכולנו נכשלנו. אני לא יודעת מה אתכם, אבל אותי זה מבאס.

↧