גשם גשם בוא

בתחילת השבוע נחסמה דרכי הביתה בידי אלפי זאטוטים והוריהם שנהרו לפסטילפת זה או אחר. לכן עשיתי ויברח לכיוון הקניון כדי להעביר שעתיים בנחת לפני שארהיב עוז לצאת שוב לכיוון החנוכיה שלי. מאחר והייתי במצב רוח למדוד ולא לקנות צלחתי את חנויות היוקרה בקניון מבלי להוציא שנקל ושלוש שעות מאוחר יותר נחתתי על ספתי עם שקית ובה אטמי אוזנים וחצי סופגניה מרולדין (יפות יפות, אבל יש להן טעם של כרית).

בכל מקרה, מדדתי חצי מהחנות המחודשת של קום איל פלוץ, בה כל סוודר עולה 1800₪ וכל מעיל עולה כמו המשכנתה שלי. למרבה השמחה, כל הבגדים היפים באמת היו צרים על זרועותיי השמנמנות ולכן נותרתי באיזור הבטוח. בשלב כלשהו באה המוכרת עם סוודר משגע, כולו ורדרד וסגלגל ורך, וברור היה שיש בו מקום לשרונה וחצי סופגניה ועוד קצת אבל אני סרבתי למדוד אותו. וכך התנהל הדיון

זה נכון. אני לא מאמינה בסוודרים. הפסקתי להאמין בסיפורים על גשם וחורף ושלג בחרמון. לא קונה את זה יותר. עובדים עלי פעם, לא יפה. עובדים עליי פעמים? הבוז לשרונה. לא יהיה פה חורף, לא יהיה שום סוודר ורדרד סגלגל ורך ב-1800₪, לא יהיה מעיל העור החדש שלי ולא יהיה מגפיים משום סוג שהוא. אפילו רטיבות בתקרה לא תהיה פה.

ומאחר ואת בגדי החורף החמודים שלי כבר לא אלבש השנה, חשבתי להראות לכם כמה מהם פה, שלא יגידו שלא ניסיתי. אני הייתי מוכנה לחורף, זה הוא שלא הגיע, הבן שחץ.

קרדיגנתולשישאר לשחק בארון עם החברים שלו 

חולצת אגומניאקים רכה שקיבלתי ולא תראה אור יום

חולצאית\גלביית פסים גברית נשית של אלמביקה שתחכה כבר לחורף הבא (אם יבוא)

מיזעעם איש מכירות טבעוני שלעולם לא אלבש

וכמובן, עגילי החורףהותיקים שלי, שישארו במגירה שם יחלמו על ימים טובים יותר, באירופה

בקיצור, המצב בטטה וחבל שכך. אך עוד לא אבדה תקוותנו ואף אני, מרירה וקשת יום, הנחתי תפוח אדמה יחיד במקרר, שיהיה. מי יודע, אולי עוד יסתגרר יום ואגרב גרביון? עד אז ימשיך משוררנו הלאומי, ממקום מנוחתו לצד אהובנו אריק בבית הקברות טרומפלדור, ללחש באוזני בקול דרמטי את שירו הידוע -